מצודת דוד על נחמיה· רבי דוד אלטשולר
פרק א
פסוק א
דברי נחמיה. ר״ל נחמיה כתב ספר זה:
שנת עשרים. למלכות דריוש הפרסי:
פסוק ב
מאחי. מחברי:
נשארו. על כי רוב הגולה ישבו בבבל בשבי ומעט עלו לזה אמר בהם ל׳ שארית:
ועל ירושלים. על בנין חומותיה:
פסוק ג
ובחרפה. העובדי כוכבים מחרפים אותם:
נצתו. שרופים באש כשהיו מאז:
פסוק ד
ישבתי. ר״ל ישבתי משומם:
ימים. ר״ל כמה ימים:
פסוק ה
שומר הברית. הגמול שהבטיח בברית:
פסוק ו
ועיניך פתוחות. לראות בדמעות עיני:
היום. ר״ל בעת ההיא:
ואני. ר״ל ומתודה מה שאני ובית אבי חטאנו:
פסוק ז
חבול וכו׳. ר״ל שחתנו דבריך ולא שמרנו וכו׳:
פסוק ח
אתם תמעלו. כאשר אתם תמעלו ואני אפיץ וכו׳:
פסוק ט
ושבתם. וכאשר תשיבו אלי אז אף אם יהיו הנדחים מכם בקצה השמים וכו׳:
את שמי. את שכינתי:
פסוק יא
עבדיך. חוזר על עצמו:
תפלת עבדיך. חוזר על כל המתפללים אשר חפצים ליראה וכו׳:
והצליחה. וחוזר ומפרש דבר ההצלחה שיתנהו לרחמים לפני המלך שימלא שאלתו:
ואני. אין זה מדברי התפילה רק אמר על עצמו שהיה משקה למלך ולהסביר מה שנאמר אח״ז שהביא יין לפני המלך: