מצודת דוד על נחום· רבי דוד אלטשולר
פרק ב · פסוק יא
בוקה וגו׳. ר״ל נינוה תשאר ריקה וכרותה מן העושר:
ולב נמס. לבם יהיה נמס מגודל החרדה וכשלון ברכים מבלי חוזק וכל מתנים יהיה חלחלה ורעד לבל יוכלו לעמוד על מתניהם:
קבצו פארור. פני כולם ישחר כאלו קבצו כל השחרות שיש בקדרה הנשחרה מעשן האש: