מצודת דוד על מלכים ב· רבי דוד אלטשולר
פרק י
פסוק א
האמנים אחאב. האמנים של אחאב:
פסוק ב
ועתה. לא הזכיר הכתוב ראשית הדברים, שהיו כמנהג לפוקדם בשלום, ואחרי זה כתב ועתה וכו׳:
בני אדוניכם. יורשי המלוכה:
הרכב וכו׳. ואם כן הכח בידכם להלחם:
פסוק ג
על בית. בעבור בית אדוניכם, ובכדי לנסותם לדעת מה בלבם, שלח אליהם כדברים האלה:
פסוק ה
אשר על הבית. הממונה על בית המלך:
פסוק ו
אם לי אתם. אם אתם משלי ונכנעים אלי:
כעת מחר. כעת הזאת ביום מחר:
ובני המלך וכו׳. גם זה מדברי יהוא שכתב להם, יודע אני שהמה שבעים, ובבית גדולי העיר ולא תוכלו להעלים ממני את מי מהם:
את גדולי העיר. והמה עם גדולי העיר, שהיו מגדלים אותם, רצה לומר: שהיו בבית גדולי העיר:
פסוק ח
עד הבקר. להיות מונחים עד הבקר, בכדי שיראום העם:
פסוק ט
צדיקים אתם. רוצה לומר: הנה תחשבו שאתם צדיקים ממני, על שהרגתי את המלך, ומי הרג את כל אלה, הלא אנשי שומרון הרגום:
פסוק י
דעו אפוא. בזאת דעו עתה, שלא יפול דבר ה׳ ארצה, להיות בטל מה מדברו, כי אם יפול על ראש מי אשר נגזר עליו:
וה׳ עשה. הריגת המלך ובניו באה בהשגחה מה׳:
פסוק יב
הוא בית עקד. כשבא לבית עקד הרועים אשר עמדה בדרך:
פסוק יג
ויהוא מצא. שם מצא יהוא את אחי אחזיהו, רוצה לומר: בני אחזיהו. וכן נאמר בדברי הימים (ב כח ח) כי לא היו לו אחים, כי כולם נהרגו מאז כמו שנאמר שם:
לשלום. לשאול בשלום בני אחאב ואיזבל, ולא ידעו כי נהרגו:
פסוק יד
וישחטום. כי גם המה היו מבית אחאב:
בית עקד. העומד בבית עקד:
פסוק טו
היש את לבבך ישר. האם יש עם לבבך ישר ותמים עמי לאהוב אותי, כאשר לבבי ישר עם לבבך:
יש ויש. הכפל לחזק:
תנה את ידך. בדרך אהבה וקיום ברית או להעלהו על המרכבה:
פסוק טז
בקנאתי. במה שאקנא קנאת ה׳, להנקם מבית אחאב, ועובדי הבעל:
פסוק יח
אחאב עבד את הבעל מעט. כאומר, והנה בעבור זה באה הרעה על ביתו:
פסוק יט
לי לבעל. יהיה לי אל הבעל:
בעקבה. בכדי שיקבצו כולם:
פסוק כ
קדשו עצרה. הזמינו יום, להיות כולם נעצרים ונאספים:
ויקראו. הכריזו יום קבוע:
פסוק כא
פה לפה. מהפתח מהעבר מזה עד, הפתח שממולו:
פסוק כב
הוצא לבוש. הכוונה היה שיהיו נכרים במלבושיהם, לשלא ימלט מי מהם:
פסוק כג
מעבדי ה׳. כי חשש פן יבוא מי מהם לראות מה נעשה, ויאבד עמהם:
כי אם. רצה לומר: עבדי ה׳ יצאו מפה, ולא ישארו כי אם עובדי הבעל:
פסוק כד
על ידיכם. המסורים בידכם, לשמרם לבל יברחו:
נפשו. נפש השומר הפושע בשמירתו, תחת נפש הנמלט בפשיעתו:
פסוק כה
ככלותו. כאשר השלים יהוא לעשות העולה על ידיהם, כי אחר שעשו העולה התפרסם אמתת הדבר, שהמה עובדי הבעל, ומעתה לא יאמרו שהרג נקיים:
וישליכו. אמר כן על דרך ההרחבה, אשר מרוב החפזון, כאילו השליכו את עצמם ללכת עד העיר המיוחדת לבית הבעל:
פסוק כז
מצבת הבעל. הבסיס שעמדה עליו צורת הבעל:
פסוק כט
עגלי הזהב. מוסב על תחילת המקרא, לומר ומה הם חטאי ירבעם, עגלי הזהב אשר בבית אל וכו׳:
פסוק ל
ויאמר ה׳. על ידי נביא:
הטיבות לעשות וכו׳. הישר בעיני עשית, בצד היותר טוב, וכפי מחשבות לבבי עשית וכו׳:
בני רבעים. ד׳ דורות מזרעך ימלכו:
פסוק לב
החל ה׳. התחיל ה׳ להכרית בישראל:
בכל גבול ישראל. לא במקום אחד לבד:
פסוק לג
מזרח השמש. לצד המזרח הכה את כל ארץ הגלעד וכו׳:
מערוער וכו׳. מן ערוער הכה עד סוף הגבול:
והגלעד. עיר הגלעד היתה מטרפולין לכל ארץ הגלעד, ואמר מלבד שהכה ארץ הגלעד כמו שנאמר למעלה, הכה גם עיר המטרפולין שלה: