מצודת דוד על מלכים ב· רבי דוד אלטשולר
פרק ד
פסוק א
ואשה וכו׳. אמרו רבותינו ז״ל (זוהר חדש רות פב ב) שהיתה אשת עובדיה, והנושה היה יהורם בן אחאב, ובחיי אחאב הלוה לו ממון ברבית, לכלכל את הנביאים:
לעבדים. בעבור חוב הממון:
פסוק ב
מה יש לך. לשיהא הברכה שורה בו:
כל בבית. כלל לא:
פסוק ג
מן החוץ. מן האנשים שחוץ לביתך, ולתוספות ביאור אמר: מאת כל שכניך:
אל תמעיטי. אל תשאלי מעט כי אם הרבה כלים:
פסוק ד
והמלא תסיעי. הכלי אשר תמלא, תסיעי ממקומה, להעמיד האחר תחתיה, ולא תזוז האסוך ממקומה, על כי האסוך נעשה כמעין, ואין מדרך המעין לזוז:
פסוק ה
הם מגישים. את הכלים הריקים, כי היא לא זזה ממקומה עם האסוך:
פסוק ו
הכלים. אשר שאלה:
הגישה וכו׳. כי לא ידעה אשר כבר נתמלאו כולם:
ויעמוד השמן. לא היה נשפך עוד:
פסוק ז
בנותר. בדמי השמן על דמי החוב:
פסוק ח
ויהי היום. רצה לומר: בא היום אשר עבר אלישע אל שונם:
אשה גדולה. אשה חשובה:
ויהי מדי עברו. מיום ההוא והלאה, מדי עברו וכו׳:
פסוק ט
הנה נא ידעתי. מכירה אני בו שהוא איש קדוש, ואין מהראוי לשבת אתנו יחד ואמרו רבותינו ז״ל (ברכות יב): האשה מכרת באורחים יותר מן האיש:
עובר. אף הוא עובר עלינו תמיד, בכל עת בואו פה, ואיך ישב עמנו יחד פעמים רבות:
פסוק י
עלית קיר. עליה קטנה בנויה בקיר אבנים, בנין מעולה:
יסור שמה. להתבודד בחדרו לבד:
פסוק יא
ויהי היום. בא היום אשר בא שמה, אחרי עשותה את העליה:
פסוק יג
אמר וכו׳. לא רצה לדבר עם האשה פנים אל פנים:
הנה חרדת וכו׳. רצה לומר: בעבור שאת מטרחת עצמך הטרחה הזאת בעבורינו, ומהו הגמול לעשות לך, האם יש לך דבר מה לדבר בעבורך אל המלך וכו׳:
בתוך עמי. רצה לומר: אני יושבת בתוך בני משפחתי, ואין מי מהם עושה רעה עמדי, לשאצטרך לקבול ולהתרעם על מי:
פסוק יד
ומה לעשות לה. אחר שהלכה מפניו שאל לגיחזי ומהו אם כן הגמול שאעשה לה:
אבל. באמת יש מקום לעשות לה גמול, כי אין לה בן, ואישה זקן, ובדרך הטבע לא תלד עוד, ואם תלד על ידך בן, יחשב לגמול רב:
פסוק טו
בפתח. בראותה שאיננו מדבר עמה פנים אל פנים הוסיפה להתרחק, ועמדה בפתח:
פסוק טז
למועד הזה כעת חיה. רצה לומר: לזמן הבא כעת הראויה להיות חיה רוצה לומר: יולדת, והיא ככלות תשעה חדשים, שהם ימי הריון:
את חובקת בן. רצה לומר: תשעשע עצמך עם בנך לחבקו, ואף כי בתחלה לא דבר עמה פנים אל פנים, אבל אחר שראה צניעותה שעמדה בפתח, חזר לדבר עמה:
אל אדוני. אל תדבר כדברים האלה:
אל תכזב. אל תאמר דבר הנפסק, בעבור לשמח לב שפחתך, ועל כי אמר חובקת בן, המורה לשעשוע מה, ולא הבטיחה שיתקיים, לזה אמרה אל תשמחני בדבר שאינו מתקיים:
פסוק יז
אשר דבר. כפי אשר דבר אלישע:
פסוק יח
ויהי היום. בא היום אשר יצא אל אביו, כשהוא עומד על הקוצרים:
פסוק יט
ראשי ראשי. יש לי כאב בראש, וכפל המלה כדרך הנוהם מכאב, כמו (יריה ד יט): מעי מעי אוחילה:
פסוק כג
לא חדש ולא שבת. כי בראש חדש ושבת היתה רגילה לקבל פניו:
ותאמר שלום. רוצה לומר: אין דבר רע שאלך בעבורו אל הנביא, ולא רצתה לגלות הדבר לבעלה, כי חשבה מוטב שיעשה הנס בצנעה:
פסוק כד
ותחבוש. קשרה האוכף:
נהג ולך. נהג האתון ולך אתה, ואל תתעכב בעבורי, שארכב אני בה, כי אם כאשר אומר לך עמוד, אז תעמוד:
פסוק כה
מנגד. מרחוק:
הנה השונמית הלז. רצה לומר: הזאת הבאה, היא השונמית:
פסוק כו
ותאמר שלום. אחר ששאלה, אמרה לו הכל שלום, ולא רצתה לגלות גם אליו:
פסוק כז
להדפה. בעבור כבוד הנביא, שלא תחזיק ברגליו:
הרפה לה. תן לה רפיון ואל תהדפנה, כי עושה כזאת בעבור מרירות נפשה, ולא ידעתי מה היא, כי ה׳ העלים ממני בעת נהיתה, וגם עתה לא הגיד לי:
פסוק כח
השאלתי. וכי שאלתי אני על הבן, עד שבעל כרחי הבטחתני אף בדבר שאינו מתקיים:
הלא אמרתי. בעת ההבטחה אמרתי, אל תטעה אותי, להבטיח לי דבר הנפסק:
פסוק כט
חגור מתניך. ללכת מהרה ובזריזות:
לא תברכנו. בכדי שלא תשהה בדרך:
פסוק ל
אם אעזבך. לבל תלך בעצמך עמדי:
פסוק לא
עבר לפניהם. הקדים להם:
ואין קול. אמרו רבותינו ז״ל (ירושלמי סנהדרין י ב): כי גחזי לא שמע לדברי הנביא, והיה עוד מלגלג בדרך, לומר שהולך להחיות את המת:
ואין קשב. היא היא, כי כשאין קול, אין מה להקשיב וכפל הדבר במלות שונות:
פסוק לד
ויעל. על המטה:
פיו על פיו. כאילו ישפיע מן החיות שבאיבריו, אל איברי הנער:
פסוק לה
וישב. חזר לרדת מעל המטה:
אחת הנה. פעם להעבר מזה, ופעם להעבר מזה:
עד שבע פעמים. נתעטש ז׳ פעמים ופתח אחר כך את עיניו:
פסוק לח
שפות הסיר. ערוך הסיר על מקום מושבה, ובשל בה תבשיל:
פסוק לט
גפן שדה. מין גפנים הגדלים בשדה, והפירות הם דבר ארסי וממית:
ויפלח. בקע לחתיכות, ונתנה אל הסיר, כי לא הכיר בו שהוא דבר ארסי:
פסוק מ
ויצקו. שפכו הנזיד אל הקערות לאכלה:
מות בסיר וגו׳. אתה איש אלהים, הנה בסיר יש דבר הממית, כי הרגישו במרירתו:
פסוק מא
ויאמר. אלישע אמר, החזירו הנזיד אל הסיר, וקחו קמח לתת בסיר, ואז יוסר הארס:
צק לעם. עתה שפוך אל הקערות ויאכלו:
ולא היה. רוצה לומר: וכן היה, כי לא היה מעתה דבר ארסי וממית:
פסוק מב
לחם בכורים. לחם העשוי מהקציר הנקצר שם ראשונה, והיו במספר עשרים, וממין השעורים:
וכרמל בצקלונו. שבלים רכים ומלאים, כשהם עדיין בקליפותיהן:
פסוק מג
מה אתן זה. רוצה לומר: הלא מעט המה:
אכול והותר. בהם יהיה די לאכול, ועוד יהיה מותר: