מצודת דוד על מלכים א· רבי דוד אלטשולר
פרק כא
פסוק א
אשר ביזרעאל. אשר עמד ביזרעאל:
אצל היכל אחאב. אשר היה לו ביזרעאל:
פסוק ב
לגן ירק. לגדל בו הירק:
אם טוב בעיניך. אם חפץ אתה יותר בממון:
מחיר זה. מחיר כרם זה:
פסוק ג
חלילה לי מה׳. חולין הוא לי, בעבור מצות ה׳, שאמרה התורה (ויקרא כה כג): והארץ לא תמכר לצמיתות:
פסוק ד
ויסב. החזיר פניו אל הקיר, כדרך המיצר ודואג:
פסוק ה
רוחך סרה. סר ממך הרצון והדבור, כמו (במדבר יד כד): רוח אחרת. וכמו (ישעיהו יא ד): ברוח שפתיו:
פסוק ז
עתה תעשה מלוכה. אמרה בתמיה, וכי בדבר שאתה עושה עתה, תנהיג את המלוכה וכאלו אמרה, הן ראוי למלך להתגבר ולהתחכם שימולא רצונו, ולא להיות סר וזעף:
ויטב לבך. רוצה לומר: היה שמח:
פסוק ח
ותחתום בחותמו. חתמה האגרת בחותם טבעתו:
היושבים. במושב זקני העיר עם נבות:
פסוק ט
קראו צום. על כי ביום הצום, הדרך הוא להתקבץ זקני העיר, לפשפש במעשה אנשי העיר:
פסוק י
בני בליעל. כי כשרים לא יעידו שקר:
ויעידהו. יעידו עליו, וחזר ופירש על נבות:
ברכת. הוא כנוי הקללה:
אלהים ומלך. להגדיל הקצף, לסקלו מהר:
פסוק טו
קום רש. כי הרוגי מלכות, נכסיהן למלך (סנהדרין מח ב):
פסוק יט
הרצחת. כי מדעתו עשתה איזבל, ולזה אמר לו, היתכן שרצחת את נבות כאויב, וגם ירשת אותו כקרוב אהוב:
גם אתה. בא כפול לתוספת ביאור:
פסוק כ
המצאתני אויבי. אתה אויבי, וכי מצאת אותי חייב ואשם בדבר זה כאומר הלא איזבל עשתה זאת, ולא אני וחשב לכחש בפני הנביא, כאילו לא נעשתה מדעתו:
מצאתי. רצה לומר: הן מצאתי אותך חייב בדבר, כי ידעתי אשר נעשתה מדעתך:
התמכרך. מרוב השתדלותו בעבירות, חשבו כאילו מכר עצמו לעשות הרע:
פסוק כא
ובערתי. אפנה אחריך, לבל ישאר שארית מה:
משתין בקיר. זה הזכר, כי עושה קלוח מה שאין כן הנקבה:
עצור. העושר הכנוס בבית:
ועזוב. המקנה הנעזב בשדה:
בישראל. רצה לומר: בפרסום רב, למען יוסרו הכל:
פסוק כה
רק לא היה וכו׳. רוצה לומר: הסיבה שהרשיע אחאב מכולם, רק באה בעבור אשר הסיתה אותו איזבל אשתו:
פסוק כו
ויתעב מאד. עשה מעשים תעובים, ללכת אחר העבודת גלולים כאנשי האמורי:
פסוק כז
ויהלך אט. הלך בנחת הנה והנה, כדרך אדם הדואג ומתאבל, ומחשב מה לעשות לתקן הדבר:
פסוק כט
הראית. האם נותן אתה לב לראות, אשר נכנע אחאב מלפני, ורצה לומר: לא מפחד העונש, כי אם מגדולת האדון ה׳: