מצודת דוד על מלכים א· רבי דוד אלטשולר
פרק יח · פסוק כט
ויתנבאו. עשו את עצמם כאלו מדברים בנבואה שתרד האש, ולא חדלו מלהתנבאות עד בוא עת העלאת מנחת הערב, הוא תמיד של בין הערבים, כי אז נלאו ולא התנבאו עוד:
ואין קול. אבל אין קול וכו׳:
ואין קשב. רצה לומר: וזה לפי שאין מי יקשיב, להם כי אינו אלוה: