מצודת דוד על ישעיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק נד · פסוק טז
נופח באש פחם. מנשב באש הנאחז בגחלים כבויים להבעירם יפה:
ומוציא כלי למעשהו. ע״י הפחמים מוציא כלי הראוי לעשות עמו הדבר אשר עשאוהו בעבורו:
ואנכי בראתי משחית לחבל. בראתי איש משחית לקלקל את הכלי ההוא ור״ל אני המגרה בך את האויב ואני המשלימו עמך ומתיש כחו: