מצודת דוד על ישעיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק מ · פסוק כב
היושב וכו׳. הלא הוא יושב על השמים המסבבים את הארץ ויושבי הארץ המה בעיניו כחגבים ואחז במשל מדרך האדם היושב ממעל שכל מה שמתחת לו נדמה בעיניו לקטן:
הנוטה. הלא הוא הנוטה את השמים כאדם הנוטה קרום כל שהוא:
וימתחם. פרשם כאוהל להיות מוכן לשבת תחתיו: