מצודת דוד על ישעיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק ז · פסוק כ
ביום ההוא. כאומר אבל אחריתו עדי אובד כי ביום ההוא יגלח וכו׳ והתער הוא משל על החרב והתגלחות על ההרג:
השכירה. כי התער ששוכרין אותה בדמים היא חדה מאד:
בעברי נהר. באנשי עבר הנהר ובמי במלך אשור:
את הראש. יגלח את שער הראש ואת שער הרגלים רצה לומר השרים ויתר העם:
וגם את הזקן תספה. התער ההיא תכלה גם שער הזקן וזהו סנחריב כי גם הוא נהרג אז מבניו: