מצודת דוד על ישעיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק א · פסוק ז
ארצכם. לכן תהיה ארצכם שממה:
אדמתכם. פרי אדמתכם:
לנגדכם. בעיניכם תראו ואין לאל ידכם לעמוד כנגדה:
ושממה. ותהיה שוממה כארץ אשר יבואו עליה אויבים זרים ורחוקים כי המה מהפכים ומחריבים הכל ועושים שממה על כי המה לא יעמדו בה משא״כ כשהאויב הוא מבני הארץ ההיא וסמוך אליה: