מצודת דוד על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק נא · פסוק טז
לקול תתו. בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמים: מקצה הארץ ר״ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה:
ברקים. לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם:
ויוצא. הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו: