מצודת דוד על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק מב
פסוק ב
תפל נא. בקשו ממנו להתפלל בעדם אל ה׳:
כאשר עיניך ראות אותנו. שאנחנו מתי מספר:
פסוק ג
ויגד לנו. ר״ל התפלה תהיה שיגיד לנו את הדרך וכו׳ אם ללכת למצרים או להשאר כאן:
ואת הדבר וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ד
שמעתי. קבלתי אמריכם והנני מתפלל:
אתכם. ר״ל על שאלתכם:
לא אמנע. מבלי להגידה:
דבר. שום דבר:
פסוק ה
והמה. השרים והעם:
לעד אמת ונאמן. ר״ל המקום יהיה בנו לעד אמת שקבלנו על עצמנו לעשות כפי שתאמר לנו בשמו ויהיה נאמן עלינו להפרע מאתנו אם לא ככל הדבר וכו׳ כן נעשה:
פסוק ו
אם טוב. בין שיהיה הדבר טוב בעינינו בין שיהיה רע בעינינו נשמע בקול ה׳:
למען. בעבור זה ייטב לנו כאשר נשמע בקולו:
פסוק ז
ויהי מקץ. מעת ששאלו ממנו לחלות פני ה׳:
פסוק י
ובניתי אתכם. ר״ל יפרו וירבו בה ולא יגלו עוד ממנה:
ונטעתי. הוא כפל ענין במ״ש:
כי נחמתי. חשבתי מחשבה אחרת על הרעה שעשיתי להם כי לא אוסיף עוד להרע להם:
פסוק יא
אשר אתם יראים מפניו. ר״ל הדבר אשר אתם יראים מפניו והוא מהריגת גדליה כמ״ש למעלה:
ממנו. מן הדבר ההוא לא תיראו כי נ״נ לא ירע עמכם בעבור זה:
ולהציל אתכם. לבל יוכל להרע עמכם:
פסוק יב
ואתן. ועוד אתן אתכם לרחמים לפניו וירחם אתכם:
והשיב אתכם. ר״ל הגולה מעמכם לבבל ישיבם מרצונו אל ארצם:
פסוק יג
לבלתי שמוע. ר״ל ואם גם עתה אחר ששמעתם דבר ה׳ לא תשבו פה ותמאנו לשמוע דבר ה׳:
פסוק יד
לאמר. כי תאמרו נבא למצרים אשר שם לא נראה מלחמה כי בהיותכם פה תפחדו ממלחמת הכשדים:
וקול שופר. הדרך לתקוע במלחמה בשופרות:
לא נרעב. לא כמו בכאן שהרעב מתמיד:
ושם נשב. ולא נהיה גולים משם:
פסוק טו
ועתה. הואיל וכן תאמרו לכן שמעו וכו׳:
שום תשימון. אם תחשובו לבוא שמה מדעת ומרצון:
ובאתם. ר״ל וכן תעשו בפועל לבא שמה ולגור בה:
פסוק טז
אשר אתם יראים. הוא חרב הכשדים:
שם ידבק אחריכם. יהיה דבוק בכם ללכת אחריכם שם ולתוספת ביאור אמר מצרים:
ושם תמותו. בחרב וברעב:
פסוק יז
ויהיו כל האנשים. כל החפצים ללכת שמה כולם ימותו איש לא נעדר ולא ישאר שארית מה לפי גודל הרעה שאביא עליהם:
פסוק יח
כאשר נתך. כמו שנשפך אפי וכו׳:
לאלה. כולם יאמרו בשבועתם אם עשיתי כזאת אהיה כמו אלה הבאים למצרים:
ולשמה. כולם יתמהו על גודל מפלתכם:
ולקללה. המקלל את מי יתלה הקללה בכם לומר שיהיה מקולל כמותכם:
ולחרפה. כולם יחרפו אתכם:
ולא תראו. כאשר תלכו מפה לא תשובו עוד לראות את המקום הזה:
פסוק יט
דבר וכו׳. אמר שוב להתרות בהם:
ידוע תדעו. בבוא עליכם הצרה תדעו שאני התריתי בכם היום ואמרתי שכן יהיה:
פסוק כ
כי התעיתם. בדברו עמהם ראה בפניהם שלא היו חפצים להשאר במקומם ולכן אמר באמת עשיתם טעות גדול בנפשותיכם אשר אתם שלחתם אותי וכו׳ כי אילו לא שלחתם הייתם שוגגין ועכשיו אתם מזידין:
פסוק כא
ולכל. ר״ל וכמו שלא שמעתם מאז לכל אשר שלחני אליכם:
פסוק כב
ועתה וכו׳. חזר להתרות בהם שוב למען ידעו בבוא הרעה: