מצודת דוד על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק לט
פסוק ב
הבקעה העיר. חיל נ״נ בקעו חומתה כאלו נעשית מעצמה כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב ולא עמדו למולם לעכב על ידם:
פסוק ג
בשער התוך. הוא השער שהיה בחומה האמצעית כי שלש חומות היו בירושלים:
פסוק ד
דרך גן המלך. בדרך שאצל גן המלך בשער העומד בין שתי החומות:
דרך הערבה. בדרך ההולך אל ערבות יריחו:
פסוק ה
וירדפו. אמרו רז״ל ברח דרך מער׳ ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו:
את צדקיהו. אותו לבד כי כל חילו נפוצו מעליו כמ״ש בסוף הספר ובמ״ב:
רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נ״נ לרבלה:
משפטים. התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמו שכתוב בדברי הימים:
פסוק ח
ואת בית העם. ר״ל בית כ״א מגדולי העם כמ״ש בסוף הספר ובמ״ב את כל בית גדול:
פסוק ט
הנשארים. אשר לא נהרגו:
אשר נפלו עליו. להשלים עמו:
ואת יתר העם הנשארים. בכל ערי יהודה:
רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך:
בבל. הגלה לבבל:
פסוק י
מאומה. כלל וכלל לא:
פסוק יב
קחנו. קח את ירמיהו:
ועיניך שים עליו. להשגיח בו: כי:
כאשר. כפי שידבר אליך לעשות עמו כן תעשה:
פסוק יג
וישלח. כ״א מהם שלח:
פסוק יד
וישלחו. לפי שארכו הדברים חזר לומר שוב וישלחו:
אל גדליהו. כי הוא נפל אל הכשדים על פי ירמיה וכשנלכדה העיר הפקידו מלך בבל על הנשארים:
להוציאהו אל הבית. להוציאו מחצר המטרה ללכת לשבת בבית:
וישב. ירמיה ישב בתוך העם כי השרים הוציאוהו מחצר המטרה:
פסוק טז
לעבד מלך הכושי. זהו שדבר עליו טוב לפני צדקיהו והעלהו מן הבור:
ולא לטובה. לא אביא עליהם הטובה שדברתי עליה הואיל ולא שבו אלי:
והיו לפניך. הרעות האלה תראה בעיניך:
ביום ההוא. ביום בוא הרעות:
פסוק יז
ביד האנשים וכו׳. הם הכשדים:
פסוק יח
לשלל. כאלו שללת נפשך להחזיקה לעצמך:
כי בטחת בי. כי מה שדבר טוב על ירמיה לפני המלך ולא פחד מכל שרי העם אשר היו לו לאויבים היה על כי בטח בה׳: