מצודת דוד על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק כז
פסוק ג
ושלחתם וכו׳. בימי יהויקים אמר לו כשימלוך צדקיהו ישלח המוסרות והמוטות אל המלכים האלה על ידי המלאכים הבאים אל צדקיהו:
פסוק ד
וצוית אותם. את המלאכים תצוה להגיד אל אדוניהם:
פסוק ה
אנכי עשיתי וכו׳. ואם כן הכל שלי המה:
ונתתיה. לכן בידי לתתה לאשר ישר בעיני:
פסוק ו
הארצות האלה. של המלכים אדוניכם:
עבדי. ר״ל עושה שליחותי בדבר זה:
את חית. ארז״ל שרכב על ארי וקשר תנין בראשו:
פסוק ז
בנו. זה אויל מרודך:
בן בנו. זה בלשאצר:
עת ארצו. זמן חורבן ארצו בימי דריוש המדי:
גם הוא. כמו שבא עת חורבן ארצות המלכים שהחריב נ״נ:
פסוק ח
אשר לא יעבדו אותו. אשר לא ירצה לעבדו ברצונו:
ואת אשר וכו׳. אשר לא יקבל עליו מעצמו עול שעבוד וכפל הדבר במ״ש:
אפקוד. אשגיח עליהם בהבאת חרב וכו׳:
עד תומי. עד כלותי אותם ביד נ״נ:
פסוק ט
אל נביאיכם. הנביאים שלכם המנבאים לכם בשקר:
ואל קוסמיכם. השואלים בקסם והוא מין כשוף:
ואל חלומותיכם. המגידים עתידות על ידי שאלת חלום:
ואל עונניכם. גם הוא ענין כשוף כמו מעונן ומנחש (דברים יח):
ואל כשפיכם. העוסקים בשאר מיני כשוף:
לא תעבדו. רצה לומר לא יתחזק עליכם להיות לו לעבדים:
פסוק י
למען הרחיק אתכם. ר״ל הם יועילו למען הרחיק וכו׳ כי כשתקבלו עליכם השעבוד תשבו בארצכם ותעלו המס אבל כשתלחמו עמו ויגבר עליכם יוליך אתכם בשבי אל ארץ מרחוק:
והדחתי. רצה לומר אני אהיה בעזרתו ואדיח אתכם ממקומכם ותהיו אבודים:
פסוק יא
והנחתיו. ישכון במנוחה על אדמתו:
ועבדה. יעשה עבודת האדמה בחרישה וזריעה וישב בה ויאכל מלחמה:
פסוק יב
וחיו. תשארו חיים:
פסוק יג
אל הגוי. על הגוי:
אשר לא יעבוד. אשר לא יקבל עליו מעצמו עול השעבוד:
פסוק יד
לא תעבדו. רצה לומר לא יתחזק עליכם להיות לו לעבדים:
פסוק טו
למען הדיחי אתכם. הם יועילו למען הדיחי אתכם בשבי ושם תאבדו אתם והנביאים אבל כשתקבלו עליכם עול שעבוד תשבו בארצכם ותעלו המס:
פסוק טז
הנה כלי בית ה׳. אשר הובאו לבבל עם גלות יכניה:
מושבים. יהיו מושבים מהרה מבבל לירושלים:
פסוק יז
למה וכו׳. כי כשלא תקבלו עול שעבוד יכבוש את עיר ויחריבה:
פסוק יח
יפגעו נא בה׳. יתפללו עתה לה׳ לא על השבת הכלים אלא לבל יבואו לבבל הכלים הנותרים מה שלא לקח כשגלה את יכניה:
פסוק יט
אל העמודים. על עמודי הנחושת ועל ים הנחושת וכו׳:
פסוק כ
בגלותו. בעת שגלה לבבל עם יכניה ואת כל שרי יהודה וירושלים:
פסוק כא
כי כה אמר ה׳ וכו׳. בעבור שארכו הדברים באמרו אשר לא לקחם וכו׳ אמר שנית כי כה אמר ה׳ וכו׳ וכן דרך המקרא:
פסוק כב
עד יום פקדי אותם. עד הזמן שאזכור אני בהם והוא בימי כורש ואז אעלה אותם משם ואשיב אותם אל המקום הזה: