מצודת דוד על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק כא
פסוק ב
דרש נא. עתה דרש בתפלה בעבורינו אל ה׳:
ככל נפלאותיו. כמו כל הנפלאות הרגיל לעשות מאז:
ויעלה. ויסתלק מעלינו:
פסוק ד
הנני מסב. אסבב מכם את כלי המלחמה לתתם אל מלך בבל וכו׳ ר״ל לא תצליחו עם כלי המלחמה כאלו הם לקוחים ממכם ונתונים בידם להלחם עמהם:
ואספתי. אני אכניס את הכשדים אל העיר ולא תוכלו למנעם:
פסוק ה
ונלחמתי. ר״ל אגביר הכשדים עליכם כאלו אני נלחם עמכם:
ביד נטויה. אחז במשל מגבור הנלחם ונוטה ידו מול האויב:
פסוק ו
את יושבי העיר. וחוזר ומפרש ואת האדם ואת הבהמה:
בדבר. ר״ל ההכאה תהיה שימותו בדבר גדול:
פסוק ח
נותן לפניכם. ר״ל מפרש אני לפניכם באיזה ענין תמצאו חיים ובאיזה ענין תשיג אתכם המיתה:
פסוק ט
בחרב וכו׳. ר״ל באחד מאלה:
ונפל. ישכון אל הכשדים להיות סר למשמעתם:
וחיה. ישאר חי וירויח נפשו כאלו שללה לעצמו מיד ההורגים:
פסוק י
שמתי פני. שמתי מחשבותי בעיר הזאת להרע לה וכו׳:
פסוק יא
ולבית מלך יהודה. מוסב על מלת תאמר האמור בתחילת הענין וכאומר ולבית וכו׳ תאמר שמעו וכו׳:
פסוק יב
דינו לבוקר. הוא ענין דרך זירוז:
גזול. הנגזל:
עושק. הגזלן העושק את הזולת:
כאש חמתי. ר״ל כמו האש כשיוצאת הולכת ושורפת מעצמה כן תבער בהם חמתי ולא ימצא מי יכבנה ר״ל אין מי ימחה בידי:
מפני רוע מעלליכם. מוסב על ובערה:
פסוק יג
הנני אליך. הנה אני אליך להצר לך אתה ירושלים היושבת בתוך העמק כי סביב ירושלים בסמוך לה היה עמק והיא על ההר ממעל:
צור המישור. היושבת על הצור אשר במישור:
מי יחת עלינו. מי ירד עלינו למלחמה, ומי וכו׳ כאומר הלא העיר בצורה וחזקה ומי יערב לבו לגשת אלינו למלחמה ומי יכבוש אותה:
פסוק יד
ופקדתי. אשגיח עליכם להשיב כגמול מעשיכם:
ביערה. הם ערי יהודה:
ואכלה. תשרף הכל: