מצודת דוד על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק יט
פסוק א
בקבק. צלוחית מן יוצר חרס:
ומזקני וכו׳. מוסב על הלוך ור״ל הלוך אתה וגם מזקני העם וכו׳ ילכו עמך:
פסוק ב
אשר פתח. אשר מול פתח:
שער החרסית. הוא שער האשפות הנזכר בנחמיה ששם זורקים חרסים הנשברים:
אשר אדבר אליך. הוא האמור במקרא שלאחריו:
פסוק ג
כל שומעה. כל השומע הרעה ההיא ירעשו אזניו תנועת הרעד:
פסוק ד
יען. בעבור אשר עזבו אותי:
וינכרו. עשו את המקום הזה נכרי וזר ממני ר״ל לא הקריבו שם לפני כאילו היתה ארצי:
ויקטרו בו. אבל קטרו בו לאלהים אחרים:
המה וכו׳. מוסב על ויקטרו בו לומר שגם המה קטרו גם אבותיהם וכו׳:
דם נקים. דמי הילדים שהקריבו לפני העכו״ם:
פסוק ה
עולות לבעל. להיות לעולות לבעל:
אשר לא צויתי. אפילו לפני לא צויתי להקריב בנים ובנות:
ולא דברתי. אפילו דבור בעלמא מבלי צווי ואזהרה:
ולא עלתה וכו׳. לשאול דבר כזאת:
פסוק ו
ולא יקרא. אז לא יקרא:
התופת. בית הבמות קראו תופת לפי שהיו מקישים שם בתופים לבל ישמע האב בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיו:
בן הנם. הגיא שעמד בו בית הבמות קראו בן הנם ע״ש נהימת הבן הנשרף:
גיא ההרגה. כי יפלו שם הרוגים רבים:
פסוק ז
ובקותי. ארוקן עצתם ר״ל לא ימצאו עצה להנצל:
מאכל וכו׳. כי לא יקברו:
פסוק ח
לשמה. לתמהון ולהיות שורקין עליה:
פסוק ט
במצור. בסבת המצור יהיו חסרים ממאכל ויאכלו בשר בניהם וכו׳:
פסוק יא
ככה אשבור. כמו שנשבר הבקבק כן אשבור וכו׳:
כאשר ישבור וכו׳. ר״ל כשבירת כלי יוצר אשר ישבור מי שאין למצוא תקנה לעשותו שלם כן ישבר העם והעיר מבלי תקנה:
ובתופת. ההרוגים יקברו בתופת הרבה מאד עד שלא ימצא שם מקום לקבור עוד:
פסוק יב
כן אעשה. כמו שאמרתי כן אעשה וכו׳:
כתופת. ר״ל מלאה הרוגים כתופת שהיא מלאה מהרוגי הילדים המומתים לעכו״ם:
פסוק יג
והיו וכו׳. ר״ל הם יהיו מקום קברות ההרוגים כמקום התופת:
הטמאים. מוסב על הבתים לומר הבתים הטמאים יהיו כתופת וחוזר ומפרש מי הם מהבתים ואמר לכל הבתים אשר קטרו וכו׳:
פסוק יד
להנבא. הנבואה האמורה למעלה:
פסוק טו
ועל כל עריה. הערים הסמוכים לה:
כי הקשו. לבל יוכלו להפך אלי פניהם והוא ענין מליצה: