מצודת דוד על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק יז · פסוק טז
ואני. אבל אני לא מהרתי מהיות רועה אחריך לרעות צאן עמך ולנבאות להם וכמ״ש בתחלת נבואתו שאמר הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי (לעיל א):
ויום אנוש לא התאויתי. ואף אחר שהלכתי לנבאות שלא ברצוני לא הייתי מתאוה לנבאות עליהם שיבוא יום אנוש:
אתה ידעת. כי כן הוא:
מוצא שפתי. מה שהתפללתי עליהם הלא היה מול פניך וכאומר הלא לא רציתי לנבאות להם ובבוא אלי נבואת פורעניות התפללתי עליהם והמה חושבים שמלבי אני בודאם משנאתי בם: