מצודת דוד על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק יז · פסוק ד
ושמטתה. תעזוב את האדמה מלעבדה בחרישה וזריעה:
ובך. ר״ל לא מרצונך תעזוב עבודתה אלא בך תהיה העזיבה כי תהיה נעזב מנחלתך וכו׳ ולא תהיה שמה לעבדה וזה בגמול שלא שמטו בשביעית:
והעבדתיך. ר״ל אבל אתה תעבוד אדמת האויב בארץ אשר לא ידעת מאז:
כי אש. הבערתם חמתי ותשרוף עד עולם ר״ל אכעס עליכם זמן מרובה: