מצודת דוד על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק יב · פסוק ב
נטעתם. מיד כשנטעתם בשרש גזעם ר״ל פתאום בא להם הגדולה:
ילכו. והם הולכים ומתפשטים ועושים פירות מרובות ר״ל בנים ובני בנים יורשים המלוכה והממשלה:
קרוב אתה בפיהם. גם כי בפיהם מראים עצמם יראים את האל זהו מן השפה ולחוץ אבל רחוק אתה ממחשבות כליותיהם ולא יאמינו בך באמת: