מצודת דוד על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק י · פסוק יג
לקול תתו. בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמים:
מקצה הארץ. ר״ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה:
ברקים. לעת בא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם:
ויוצא. הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו: