מצודת דוד על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק טז
פסוק ב
ולא יהיו וכו׳. למען לא יהיה לך בנים וכו׳:
פסוק ג
המולידים. המעברות אמותם:
פסוק ד
ממותי תחלואים. ממיתת תחלואי רעב ימותו כמ״ש ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב (לעיל יד):
לא יספדו. כי יהיו טרודים בצרתם:
ולא יקברו. כי ירבו מאד ולא יספיקו לקברם ויהיו מושלכים על פני האדמה כזבל:
למאכל וכו׳. הואיל ולא יקברו:
ולבהמת הארץ. ר״ל לחית הארץ כי חיה בכלל בהמה:
פסוק ה
כי כה וכו׳. ר״ל כי כן אמר לי ה׳ וכו׳ למען היות לאות:
בית מרזח. לבית אבל לנחמו:
ואל תנוד. דרך המנחמים לנודד בראש:
כי אספתי. ר״ל זה להם לאות אשר כליתי מהם את שלומי ולא אעשה עמהם חסד ולא ארחם עליהם:
פסוק ו
לא יקברו. בעבור הרבוי:
ולא יספדו. בעבור טרדות הצרות:
ולא יתגודד. לא ישרטו בשרם ולא יתלשו שער ראשם כי יהיו מבולבלים בצרתם ולא יחושו על מתיהם (ועם כי אסרה התורה לשרוט שרטת ולעשות קרחה על מת מ״מ דרכם היה לעשות כן אשר לא כדת):
פסוק ז
ולא יפרסו להם. לא יפרסו פרוסת המוציא עליהם בעבור הבראת האבל לנחמו על מת (כי סעודה הראשונה אין האבל אוכל משלו ומברין אותו משל אחרים):
ולא ישקו. כי הדרך הוא להשקות האבלים כוס תנחומין אבל אז יהיו טרודים בצרתם ולא יעשו הדברים הראויים:
על אביו. לכל אחד על אביו ועל אמו:
פסוק ח
ובית משתה. לבית משתה נשואין לא תבוא לשבת עמהם לאכול ולשתות וזה למען היות להם למופת ואות:
פסוק ט
הנני משבית. אבטל ואמנע מן המקום הזה וכו׳:
לעיניכם ובימיכם. היא היא וכפל הדבר במ״ש:
קול חתן. קול שמחת חתן:
פסוק י
ואמרו אליך. ואם יאמרו אליך:
על מה. בעבור מה:
פסוק יא
ואותי עזבו. לא האמינו בי בלבם ולא שמרו תורתי:
פסוק יב
הרעותם. עשיתם הרע עוד יותר מאבותיכם:
והנכם. והנה אתם הולכים כל איש אחר מה שלבו הרע מראה לו ומתאוה לה:
לבלתי שמוע אלי. ר״ל כל עצם התאוה היא לבל שמוע אלי:
פסוק יג
והטלתי. לכן אשליך אתכם וכו׳:
אשר לא ידעתם. מאז גם אתם גם אבותיכם: את אלהים אחרים וכו׳:
אשר וכו׳. על אשר לא אתן לכם חן בעיני האומות לכן תעבדו אותם יומם ולילה ולא תמצאו מנוח:
פסוק יד
לכן. ר״ל הואיל והצרות יהיו מרובות כ״כ לכן תהיה גאולת בבל חשובה עד מאד כי אז לא יאמר עוד מי בשבועתו חי ה׳ אשר העלה וכו׳ מארץ מצרים:
פסוק טו
כי אם. כי אז יאמרו בשבועתם חי ה׳ אשר העלה וכו׳ מארץ צפון ומשאר ארצות אשר הדיחם שמה כי הגאולה ההיא תהיה חשובה יותר ויזכירו יותר בזה הגאולה:
והשיבותים. כן יאמרו בשבועתם חי ה׳ אשר העלה וכו׳ ואשר השיבותי אותם על אדמתם (וזהו מאמר המקום כמדבר בעדו אבל הם יאמרו והשיב אותם אשר נתן וכו׳ וכמדברים בעדם):
פסוק טז
הנני שולח. חזר לדבריו לומר הנה הצרות ירבו מאוד ובתחלה אשלח לדיגים רבים וכו׳ ר״ל ציידי הדגים:
ודיגום. יצוד הדגים ור״ל בתחלה יקחו האומות בשבי את הנמצאים בתוך העיר כדייגים האלה הצדים הדגים במקום גדולם ומאסף כולם ברשתו:
צידים. הם ציידי החיות:
מעל כל הר. ר״ל ילכדו גם הבורחים על ההרים כדרך הצייד הרודף בהרים לצוד החיות:
ומנקיקי. הבורחים על שני הסלעים:
פסוק יז
כי עיני. משגיח אני כל דרכיהם:
לא נסתרו וכו׳. כפל הדבר במ״ש וכפל עוד ואמר ולא נצפן וכו׳ וזה לחוזק הענין:
פסוק יח
ושלמתי ראשונה. טרם בוא הגאולה אשלם להם בתחלה על מה ששנו בעון אבותם לכפלם שוב:
בנבלת. במה שהעמידו בה עכו״ם:
ותועבותיהם. עם תועבותיהם מלאו את נחלתי וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יט
ה׳ עוזי ומעוזי. אמר הנביא אתה ה׳ חזקי וכפל המלה לחוזק הענין:
ביום צרה. כשבא צרה אני נס אליך להמלט והוא ענין מליצה לומר אז אבטח בך:
אליך. הן ידעתי שסוף הדבר יהיה שהגוים מקצות הארץ יבואו אליך להאמין בך ויאמרו האלילים אשר נחלו אבותינו להיות להם לאלהים אך המה שקר והבל ואין בהם תועלת:
פסוק כ
היעשה. וכי ראוי שאדם במעשה ידיו יעשה לעצמו אלהים הלא בני אדם עצמם אינם אלהים ואיך יהיו מעשה ידיהם טובים מהם:
פסוק כא
לכן. אמר במקום ה׳ הואיל וכן יהיה לעתיד לכן הנני מודיעם עתה אשר בפעם הזאת בגאולה העתידה אודיעם את כח ידי ואת גבורתי ואז ידעו אשר שמי ה׳ המורה על היכולת המוחלט ולא יהיו עוד נבוכים בדבר כמו שהיו לשעבר: