מצודת דוד על יחזקאל· רבי דוד אלטשולר
פרק לה
פסוק ב
על הר שעיר. היא ארץ אדום היושבת בדרומה של א״י אולם הנבואה ההיא נאמרה לפי שתולדותיהם מהר שעיר ומשם נפרדו לכן אמר הר שעיר:
פסוק ג
הנני אליך. הנה אני אלחם עמך:
ונטיתי ידי. להכות בך:
פסוק ד
ואתה. ר״ל כל הארץ בכללה:
כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:
פסוק ה
יען. בעבור שהיה לך על ישראל שנאה שמורה מימות עולם והזלת דמי ישראל על ידי חרב בעת בוא עליהם אידם בחורבן הבית בעת בוא העון הממלא את הסאה ומשלים את הקץ:
פסוק ו
לדם אעשך. אעשה ארצך מלאה דמי הרוגים:
ודם. אנשי שופכי דם ירדפוך:
אם לא דם שנאת. וכי לא שנאת שופכי דם ומאד נשמרת מהם והנה עתה שופכי דם ירדפוך וישיגוך:
פסוק ז
את הר שעיר. ר״ל שתולדותיהם מהר שעיר ומשם נפרדו:
לשממה ושממה. כפל המלה יורה על מרבית השממון:
פסוק ח
את הריו. כי ינוסו על ההרים ושם ישיגם האויב ויהרגם:
פסוק ט
שממות עולם. עד עולם תהיה שממה ועריך לא תשובנה לקדמתן:
כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:
פסוק י
יען. בעבור שאמרת את שתי הגוים וכו׳ הם יהודה וישראל וארצותם הנה מעתה תהיינה לי ואנחנו נירש אותן עד עולם:
וה׳ שם היה. כאומר אבל לא כן יהיה כי ה׳ היה שם ר״ל מקום מקדש והיה שם ואיך אם כן יעזבנו בידך:
פסוק יא
ועשיתי. אעשה לך כפי אפך וקנאתך אשר עשית להם מרוב השנאה שיש לך עליהם ר״ל אעשה עמך בערך שעשית עמו:
ונודעתי בם. אהיה נודע וניכר בין בני ישראל למשגיח כאשר אשפטך מה שעשית לו:
פסוק יב
וידעת. אז תדע ששמעתי את כל דברי בזיונך שאמרת על הרי ישראל הנה שממו כי אנשיהם נתנו לנו לאכלה ולא נשאר שם מי מהם:
פסוק יג
ותגדילו. ואשר הגדלתם עלי בפיכם לדבר גדולות ודברי גאוה ואשר הרביתים עלי דבריכם בדברי חרוף הנה אני שמעתי את הכל ואין דבר נעלם ממני:
פסוק יד
כשמוח. בעת שתהיה שמחה בכל הארץ ואז אעשה אותם שממה וזהו בימות המשיח שיגולה מלכות שמים ותתרבה אז השמחה בעולם כמ״ש ה׳ מלך תגל הארץ וכו׳ (תהילים צ״ו:י״א):
פסוק טו
כשמחתך. כערך השמחה שהיה לך על נחלת בית ישראל על אשר נעשית שממה בערך הזה אעשה שמחה על שממותך:
כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול: