מצודת דוד על יחזקאל· רבי דוד אלטשולר
פרק ט
פסוק א
ויקרא. קול גדול קרא באזני:
קרבו פקדות העיר. אתם הממונים על העיר להשחיתה קרבו ובואו וכ״א יביא בידו כלי המיוחד לו להשחית בה:
פסוק ב
והנה. כאשר קרא הנה היו באים דמות ששה אנשים וארז״ל שהם אף וחמה קצף משחית משבר ומכלה:
שער העליון. כן שם השער וכן נאמר הוא בנה את שער בית ה׳ העליון (מ״ב טו):
מפנה צפונה. הפונה לצפון:
ואיש. כ״א היה בידו כלי המשבר ומשחית המיוחד לו:
ואיש אחד בתוכם. בתוך ששת האנשים היה עוד איש אחד מלובש בגדי בד ובהאזור אשר במתניו היה תלוי קסת המיוחד לסופר והוא מכלי כתיבה:
ויבואו. אלה הששה עם האיש לבוש הבדים:
מזבח הנחושת. הוא המזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחושת שעשה משה במדבר:
פסוק ג
וכבוד וגו׳. השכינה נסתלקה מן הכרוב שעל הכפורת אשר היה עליו וירד אל מפתן בית קה״ק ומשם קרא אל האיש וכו׳:
פסוק ד
בתוך העיר. ולתוספת ביאור אמר בתוך ירושלים:
והתוית תו. תרשום סימן על מצחות הצדיקים הנאנחים ומצטערי׳ בעבור כל התועבות הנעשות בתוכה:
פסוק ה
ולאלה. הם ששת האנשים הבאים בכלי מפצם:
אמר באזני. ר״ל שמעתי כשהיה מדבר להם:
אחריו. אחרי לבוש הבדים:
והכו. באנשי העיר:
פסוק ו
למשחית. להשחי׳ מן העולם:
ועל כל איש. אבל על כל מי שיהיה עליו הסימן אל תגשו אליו להכותו:
וממקדשי תחלו. תתחילו להכות מהאנשים העומדים לפני מקדשי:
ויחלו. התחילו להכות מהזקני׳ שעמדו לפני הבית אשר קטרו לגלולים כמ״ש ושבעים איש מזקני וגו׳ ואיש מקטרתו בידו (לעיל ח):
פסוק ז
טמאו את הבית. כאומר אל תחושו לטומאת בה״מ ומלאו חצרות בה״מ מן החללים ואח״ז צאו והכו בעיר:
ויצאו. אחר שהכו בהחצרות יצאו והכו בעיר:
פסוק ח
ונאשאר אני. לא נשאר כ״א אני כי לא רשם סימן אף על אחד כי לא מצא צדיק, ורז״ל אמרו שנענשו על שלא מיחו בהם:
המשחית. כי תשחית את כולם בעת תשפוך חמתך על ירושלים:
פסוק ט
בית ישראל. הם הנשארים בארצם אחר גלות מלכות אפרים ונטפלו למלכות יהודה:
דמים. אנשי שופכי דמים:
מוטה. הטיית משפט:
עזב ה׳. ביד מערכת השמים:
ראה. מה הנעשה בארץ:
פסוק י
וגם אני. כמו שהם אומרים שאין אני רואה כן לא תראה עיני לחוס עליהם:
דרכם. גמול דרכם אשלם על ראשם:
פסוק יא
משיב דבר. היה משיב תשובה אל ה׳ המשלחו:
עשיתי וגו׳. כאומר הנה לא צוית לרשום כ״א על מצחות הצדיקים ולא על זולתם והנה כן עשיתי כי לא רשמתי על מצחות זולתם ומן הצדיקים הנה לא מצאתי: