מצודת דוד על יונה· רבי דוד אלטשולר
פרק ד · פסוק יא
ואני לא אחוס. ר״ל הלא נינוה היא מעשה ידי ואיך אני לא אחוס על עיר גדולה כזאת:
הרבה וגו׳. ר״ל יותר משתים עשרה וגומר:
אשר לא ידע. אשר כל אחד מהם אינו יודע להבחין בין ימינו לשמאלו והם הקטנים שאין לחשוב להם עון ואין בהם עונש אלא בעבור האבות וכיון שהאבות שבו הנה הם בלא עונש וכן בהמה רבה שיש בעיר שאין להם עונש ועל כל אלה ראוי לחוס ולחמול:
סוף הספר