מצודת דוד על יונה· רבי דוד אלטשולר
פרק ד · פסוק ח
רוח קדים. היא העזה שברוחות וחמה ביותר ולא היה דבר עומד בפניה כי הוא ישב במזרח העיר:
חרישית. ר״ל משמיע שאון רב עד שהיה מחריש את האזנים:
ותך השמש. ר״ל השמש השליך ניצוציו על ראש יונה:
ויתעלף. בעבור חמימת הרוח וחום השמש:
וישאל את נפשו. שאל ובקש את נפשו להפרד ממנו למען ימות:
ויאמר. אמר אל נפשו טוב מותי מחיי וזהו על כי נחלה מאד מתוקף חמימות הרוח וניצוצי השמש וסבל יסורים הרבה: