מצודת דוד על דניאל· רבי דוד אלטשולר
פרק ב · פסוק לה
באדין. אז נשחקו ונכתשו כאחד הברזל והחרס וגו׳ מן אברי הצלם ההוא:
והוו. ונעשו כמוץ אשר יסוער מן הגרנות אשר יכניסו בהם התבואות הגדלים בימי הקיץ:
ונשא המון. הרוח נשא אותם ופזרם:
וכל אתר. כל מקום לא נמצא להם ר״ל שמלאו כל הארץ ולא מצא להם להיות די להחזיק את הכל והוא ענין גוזמא והפלגה:
ואבנא. האבן אשר הכה את הצלם נעשה להר גדול ומלאה כל הארץ: