מצודת דוד על דניאל· רבי דוד אלטשולר
פרק ב · פסוק ד
וידברו הכשדים. לזה השיבו הם לפי שהם היותר ראוים לדעת החלום מכל יתר החכמים שבאו על כי יודעים המה מה מהעתידות:
ארמית. בלשון ארמי והוא לשון כשדים שכולם רגילים בו וכוונתם היה למען ישמעו כולם ואולי יבוש המלך מן העם לבקש תואנה כזאת:
מלכא וגו׳. המלך יחיה עד עולם והוא מדרך המוסר לברך את המלך בראשית האמרים:
ופשרא נחוא. והפתרון נגיד: