מצודת דוד על דברי הימים ב· רבי דוד אלטשולר
פרק ח
פסוק א
אשר בנה. ר״ל אשר השלים הבנין:
פסוק ב
והערים. ר״ל ואחר שבנה הערים וכו׳:
ויושב שם וכו׳. (ובמ״א לא הוזכר מן הערים שנתן חירם לשלמה כ״א מן הערים שנתן שלמה לחירם וכן דרך המקרא מה שסתם זה גלה זה):
פסוק ג
וילך. אחר כל המעשים האלו הלך למלחמה על חמת צובה ונתגבר עליה וכבשה:
פסוק ד
ויבן. ואח״ז בנה תדמור וכל ערי המסכנות וכו׳ כי בעודו בונה בית ה׳ וביתו לא נתעסק בזה:
פסוק ה
ויבן את בית חורון וכו׳. אף שנאמר (בדה״א) אשר שארה מבנות אפרים בנתה הערים ההם כי יתכן אשר נחרבו וחזר שלמה ובנאם או שבנאם להיות ערי מבצר מוקפות חומה וכו׳:
פסוק ו
כל ערי המסכנות. מלבד מה שבנה בחמת:
ואת כל ערי וכו׳. ר״ל כל הדברים האלה בנאם אחר כלות בנין בית ה׳ וביתו:
פסוק ח
למס. ר״ל למס עובד לבנות את הבנינים האמורים:
עד היום הזה. ר״ל עד כלות כל הבנינים:
פסוק ט
ומן בני ישראל אשר וכו׳. ר״ל אבל מן בני ישראל הם אשר לא נתן וכו׳:
פסוק י
ואלה שרי. ואלה מספר של השרים אשר היו ממונים על הנצבים מן הגרים כמ״ש (במ״א):
הרודים. הנוגשים בעם עושי המלאכה והן מן החתי וכו׳ הנזכרים למעלה:
פסוק יא
אשה לי. ר״ל אשה המיוחדת לי לתשמיש:
בבית דוד. ר״ל בקבוצת בתי דוד:
אשר באה. על אשר באה אליהם הארון ועם שלא באה אלא לאחת מהן חשב את כולם כמו קדשים כל שהיו סמוכים אל מקום הארון:
פסוק יב
אז. בכלות הבנין העלה עולות רק על המזבח שלפני האולם כי מעתה נאסרו הבמות:
פסוק יג
ובדבר יום ביום. ובכל דבר הבא יום ביום:
להעלות. לה׳ כמצות משה:
לשבתות וכו׳. את כולם העלה על המזבח ההוא:
פסוק יד
ויעמד כמשפט. העמיד מחלקות הכהני׳ כפי החק שעשה דוד:
על משמרותם. כל משמר בזמנו:
ולשרת. בדבר השיר:
נגד הכהנים. בעת שיעבדו הם על המזבח:
לדבר יום ביומו. לשורר בכל יום שיר הקבוע בו:
והשוערים. שומרי השערים העמיד כפי מה שנחלקו מי לשער זה ומי לזה:
כי כן מצות דוד. להיות שוערים מיוחדים לכל שער ושער כמ״ש בד״ה א׳:
פסוק טו
מצות המלך. ממצות המלך אשר היה על הכהנים והלוים לכל דבר העבודה שמינה אותם ולשמור האוצרות:
פסוק טז
ותכן. המלאכה היתה נכונה מבלי מניעה עד היום שנגמרה:
מוסד. ר״ל מעת בנין היסוד ועד כלותו:
שלם בית ה׳. כל שלמות בנין בית ה׳ וכפל הדבר פעמים ושלש לומר שלא היה צד מניעה ועכבה בעולם:
פסוק יז
אז. אחר כלות הבנין הלך למלחמה על עציון גבר וגו׳ וכבשם:
פסוק יח
יודעי ים. יודעי דרך הים ללכת בה בספינות:
אופירה. היא מקום עפרות הזהב: