מצודת דוד על דברי הימים א· רבי דוד אלטשולר
פרק כה
פסוק א
ויבדל. הבדילם משאר הלוים אל עבודה הנמסר להם בהלל בכלי שיר:
הנבאים. אשר היו מתנבאים ברה״ק:
בכנורות. הבדילם לנגן בכנורות וכו׳:
אנשי מלאכה לעבודתם. בקיאי׳ וחכמים בעבודת הנגון:
פסוק ב
לבני אסף זכור. לבני אסף היה המספר זכור ויוסף וכו׳:
על יד אסף. ר״ל הם השכילו בחכמת הנגון על יד אסף אביהם כי הוא למדם:
הנבא. על אסף יאמר שהי׳ מתנבא ברה״ק ע״י המלך כי הוא הכינו להיישירו אל הנבואה:
פסוק ג
לידותון. זו היא המספר לידותון:
ששה. אינם אלא חמשה וארז״ל שאשת ידותון היתה מעובר׳ וצפה דוד ברוח הקודש שתלד בן ויהיה ראש משמרה והוא שמעי האמור למטה העשירי שמעי:
על ידי וכו׳. ר״ל ע״י אביהם השכילו לנגן בכנור כי הוא למדום:
הנבא. על ידותון יאמר שהיה מתנבא ברוח הקדש בהודות והלל לה׳:
פסוק ד
ולהימן. זהו המספר להימן:
ורוממתי עזר. הוא שם אחד ועם שהמה שתי תיבות:
פסוק ה
חזה המלך וכו׳. הוא היה מתנבא למלך בדבר אלהים שירים קרן ממשלתו:
פסוק ו
על ידי אביהם בשיר. ע״י אביהם השכילו לדבר בשיר בבית ה׳ במצלתים וכו׳:
לעבודת. וכו׳ בעת עבודת הקרבנות:
על ידי המלך. ר״ל בהלולים שתיקן המלך ואסף וכו׳ כי גם המה, תקנו מזמורים כמ״ש בספר תהלים:
פסוק ז
ויהי מספרם. של ראשי המשמרות הנזכרים עם חבריהם המלומדים לדבר בשיר:
כל המבין. בדבר השיר:
מאתים וכו׳. ולא חשב כ״א המבינים ביותר בדבר הנגון אבל מספר כולם היו ארבעת אלפים כמ״ש למעלה:
פסוק ח
גורלות. מי ישמש ראשון ועבודתם היה לנגן בכלים:
משמרת לעומת. כמו משמרת לעומת משמר׳ וקצר בדבר המובן:
מבין. היותר נבון בדבר השיר עם מי שצריך להתלמד עוד ולא הועיל לו רוח בינתו להקדימו ראשון:
פסוק ט
לאסף ליוסף. מבני אסף עלה הגורל הראשון ליוסף:
גדליהו השני. הוא היה בן ידותון וכן כולם לא היו בסדר התולדות כ״א כאשר עלה הגורל:
הוא ואחיו ובניו. מוסב גם על יוסף הראשון כי בכ״א היו י״ב ולכ״ד משמרות עולה רפ״ח במספר האמור למעלה והם היו המביני׳ ביותר בדבר השיר: