מצודת דוד על דברי הימים א· רבי דוד אלטשולר
פרק כב
פסוק א
זה הוא וכו׳. במקום הזה יבנה הבית:
מזבח לעולה. לפי שרוב הקרבנות הקבועים המה עולות לזה נקרא מזבח העולה:
פסוק ב
את הגרים. הם הגבעונים:
פסוק ג
למסמרים וכו׳. לעשות מסמרים המצטרכים אל הדלתות:
ולמחברות. ר״ל לחבר קרש אל קרש:
אין משקל. לא היה מאפשר לדעת המשקל לגודל הרבוי:
פסוק ה
נער. בשנים:
ורך. מעונג ביותר:
והבית לבנות. הבית אשר עליו לבנות לה׳ מהראוי להגדיל הבנין למעלה להיות לשם וכו׳ לזה אכינם לו צורך הבנין להקל מעליו:
פסוק ח
דם לרוב שפכת. עם שנלחם מלחמות ה׳ מ״מ מנעו מבנות את הבית כמו שמנע להניף ברזל על המזבח על שעושים מהם כלי רציחה:
פסוק ט
איש מנוחה. יהיה חפצו במנוחה ולא יתגרה במי:
והניחותי לו. אתן לו מנוחה מאויביו ולא יתגרה מי בו:
ושלום וכו׳. זכרון שמו הוא לאות על השלום:
פסוק י
לבן. חביב כבן לאביו:
לאב. לחמול עליו כאב על בנו:
עד עולם. לזרעו אחריו:
פסוק יב
ויצוך על ישראל. ר״ל יתן בלבך בינה לדעת לצוות את ישראל את המעשה אשר יעשון ובתת הבינה הרי הוא כאלו הוא מצוך על ישראל:
ולשמור. גם יתן לך בינה לשמור את התורה:
פסוק יג
אז תצליח וכו׳. הוא כמו הפוך כאומר אם תשמור וכו׳ אז תצליח:
חזק ואמץ. בדבר הנהגת המלוכה:
פסוק יד
בעניי. ר״ל עם שאני נחשב לעני מול צורך הראוי לבנין בית ה׳ הנה הכינותי זהב וכו׳:
ועליהם. ע״כ האמור למעלה הוא חוזר:
פסוק טו
וכל חכם וכו׳. כל מין חכם בכל מיני מלאכה:
פסוק טז
לזהב. הן למלאכת הזהב וכו׳:
אין מספר. אל החכמים:
קום. הוא ענין לשון זרוז:
פסוק יח
הלא ה׳. ר״ל וכה אמר להם הלא ה׳ וכו׳:
ונכבשה. כבשנו ולכדנו את הארץ:
לפני ה׳ וכו׳. ר״ל בעזר ה׳ וע״י עמו:
פסוק יט
ובנו. גם אתם תסייעו לבני בבנין:
הנבנה. כי בעת ההבאה כבר בנויה: