מצודת דוד על דברי הימים א· רבי דוד אלטשולר
פרק יג
פסוק א
לכל נגיד. ר״ל לא נתייעץ עם כולם כ״א את כל הנגיד אשר בהם ר״ל המובחרים:
פסוק ב
ויאמר דוד. לאחר שהסכימו הנגידים על הדבר אמר לכל ישראל אם הדבר טוב בעיניכם ואם מה׳ יצא הדבר להסכים על ידינו:
נפרצה. נתחזקה ונשלחה בעבור אחינו הנשארים בארצם ולא באו עמכם:
ועמהם. ר״ל ובעבור הכהנים והלוים אשר עמהם:
בערי מגרשיהם. נקראים כן על כי אשר כל עריהם היה מגרש חוצה להן:
פסוק ג
ונסבה וכו׳. לדרוש בו ברבת עם להרבות כבוד הארון:
אלינו. אל ירושלים המרובה באוכלסין כי לא דרשנוהו בכבוד הראוי לו:
ימי שאול. כי בעבור שהרג נוב עיר הכהנים משרתי הארון בזה כאלו מיעט כבוד הארון:
פסוק ה
עד לבוא חמת. עד המקום שבאים בה לחמת מקצה גבול א״י עד קצהו:
מקרית יערים. כי שם היה מעת שהחזירוהו הפלשתים כמ״ש בש״א:
פסוק ו
בעלתה. קרית יערים נקראה גם קרית בעל כמ״ש ביהושע:
יושב הכריבים. אשר על הארון:
אשר נקרא שם. ר״ל אשר נקרא עליו שם ה׳ האמור ובש״ב נאמר שם ה׳:
פסוק ז
מבית אבינדב. כי בביתו היה הארון:
נוהגים בעגלה. היו מנהיגים הבקר הקשורים בעגלה למושכו:
פסוק ח
משחקים. משמחים לפני הארון בכל כח:
ובשירים. שררו בפה להלל לה׳ ואף בכנורות וכו׳ והם מיני כלי שיר:
פסוק ט
וישלח. הושיט את ידו:
כי שמטו הבקר. נענעוהו ממקומו וחשב שיפול מעל העגלה:
פסוק י
ויחר. על מיעוט האמונה בה׳ לחשוב שיפול ארונו וזה על אשר שלח וכו׳:
לפני אלהים. לפני ארון אלהים:
פסוק יא
ויחר לדויד. חרה על עצמו וכדרך המיצר ונבהל:
כי פרץ. בעבור דאגת הפרץ:
פסוק יב
את האלהים. את ארון האלהים בחשבו שא״א להזהר בקדושתו וזה לאמר וכו׳:
פסוק יג
ויטהו. נטה אותו מדרך עיר דוד להוליכו אל בית עובד וכו׳:
פסוק יד
עם בית. סמוך לבית מושבו כי יחד לו חדר בביתו:
ויברך וכו׳. בעבור שעמד הארון אצלנו וכן נאמר בש״ב: