מצודת דוד על דברי הימים א· רבי דוד אלטשולר
פרק י
פסוק ב
וידבקו. ברדפם השיגום והיו דבוקים אחריהם וקרובים להם:
פסוק ג
על שאול. על כי כבר הרגו את בניו היתה כל פני המלחמה עליו לבד:
המורים. האנשים המורים בקשת מצאו מקומו ופחד מהם שלא יאחזוהו ויתעללו בו:
פסוק ד
והתעללו בי. ליסרני ביסורי בזיון:
כי ירא מאד. פחד מה׳ לשלוח יד במשיחו:
ויפול עליה. להמית את עצמו בה:
פסוק ז
אשר בעמק. היא עמק יזרעאל שהיה סמוך למקום המלחמה:
פסוק ט
וישאו את ראשו. כרתו אותה מן הגוף ונטלוה:
את עצביהם. כהני העו״ג:
פסוק י
ואת גלגלתו. בש״א הזכיר שתקעו גויתו ומה שסתם שם גלה כאן:
פסוק יג
במעלו. בעבור מעלו וכו׳ וחוזר ומפרש על דבר ה׳ אשר לא שמר למחות את עמלק מכל וכל וגם אשר חטא לשאול באוב לדרוש בו עתידות:
פסוק יד
ולא דרש בה׳. כי אף שדרש ולא נענה כמ״ש בשמואל א׳ מ״מ היה לו לדרוש ולחזור ולדרוש ולהפציר בתפלה והוא לא כן עשה: