מצודת דוד על איוב· רבי דוד אלטשולר
פרק לז · פסוק ד
אחריו ישאג קול. אבל שאגת הקול אשר ירעם בקול גאונו נשמע לאוזן אחר ראיית הברק עם כי גם הקול הולך בדרך ישר:
ולא יעקבם. אולם לא יאחר באמת את הקולות לצאת לעקבות הברקים ואחריתם אם היה נשמע קולו מיד בצאתו ר״ל אם היה נשמע מיד אז היה נודע שאינו מתאחר לצאת לעקבות הברק אבל בעבור גסות חוש השמש ודקות חוש הראות יראה הברק טעם ישמע הרעה לזה חושב האדם אשר כן הוא סדר תולדותם אבל לא כן היא והוא דבר נפלא ותמהון: