מצודת דוד על איוב· רבי דוד אלטשולר
פרק ו · פסוק ז
מאנה. השחין אשר מעולם מאנה נפשי לנגוע בה בעבור מיאוסם המה דומים כחליי בשרי ר״ל השחין אשר מאסתי לנגוע בה מהתענג ומרוך לבב והשחין אשר עתה בי הנה ידמה זה לזה ואיך א״כ אתרחק מבשר עצמי ומדוע א״כ לא אזעק מרה: