מצודת דוד על איוב· רבי דוד אלטשולר
פרק ד · פסוק ו
הלא יראתך. הלא עתה נראה למפרע שכל יראתך היתה למען בטחונך בה להשיג מבוקשך ע״י ולא מדעת שלימה מיראת הרוממות:
תקותך ותום דרכיך. תקותך היתה עם תום דרכיך ר״ל לא היתה תום דרכיך מאהבתה אותה אבל מחשבת השגת תקותך היתה עמה כי הלא עתה באבדן תקותך תפר היראה: