מפתח ענייני התנך· רבי משה ליב לעחוויצקי
ספר שמואל
שמואל א
שמואל א [ל"א פרקים]
א.
עלי היה הכהן בשילה ושם שני בניו חפני ופנחס.
שמואל היה לוי אביו אלקנה ושם אמו חנה. ושם אשת אלקנה השנית פנינה. היתה עקרה ותתפלל לפני ה'. ותבך ותדר נדר לתת הילד הנולד לה לה' וכן עשתה. גמלתו והביאה אותו אל עלי הכהן.
ב.
תפלת חנה והודתה לה'. חטא בני עלי ותוכחת עלי לבניו. דברי איש אלהים אל עלי הכהן ותוכחתו על פניו.
ג.
חזות קשה הגיד לו לשמואל על בית עלי ונודע שמואל לנביא לה'. לפנים יקראו לנביא הרואה.
ד.
שלה חרבה בימי עלי ואת הארון לקחו הפלשתים.
עלי בשמעו הבשורה הרעה כי נלקח הארון ועם ה' נפלו בחרב ושני בניו מתו במלחמה נפל מן הכסא ותשבר מפרקתו וימת. בן תשעים ושמונה שנה.
ה.
ארון אלהים באשדוד בבית דגון וישכימו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות אל המפתן, ויך ה' את האשדודים בעפלים ויסבו את ארון ה' לגת וגם שם היתה מהומה גדולה וישתרו להם עפלים וישלחו את ארון ה' עקרון ויהי גם שם יד אלהים.
ו.
שבעה חדשים היה הארון אצל הפלשתים ויהי כי עשה בהם שמות וירב אה חלליהם וישיבוהו לישראל באשם ובכפרה, חמשה עכברי זהב וחמשה עפלי זהב כמספר הסרנים הוא האשם אשר נתנו הפלשתים לאשדוד לעזה, לאשקלון, לגת, ולעקרון, שמו בארגז מצדו, וישרנה הפרות בדרך בית שמש ויך באנשי בית שמש מכה גדולה כי ראו בארון ה'.
ז.
שם אלילי מואב, עמון, עקרון, פלשתים בכלל, וצדונים.
שם, שקץ מואב כמוש
אליל שקץ עמון מלך מלכם
אליל שקץ עקרון בעל זבוב
אליל שקץ פלשתים דגון
אליל שקץ צדונים עשתרות
הארון בא לשכון כבוד לקרית יערים ויעמוד שם עשרים שנה עד כי הביאו דוד לציון.
שמואל קבץ את ישראל המצפה ושפט אותם שם, הפלשתים שמעו כי התקבצו ישראל במצפה וילחמו עמהם ויתפלל שמואל אל ה' וירעם עליהם ה' בקול גדול ויהמם וינגפו לפני ישראל.
ח.
בני שמואל יואל, ואביה, שופטים בבאר שבע, ולא הלכו בדרכי אביהם, שמואל עשה טוב לעמו הורה אותם לדעת את ה' התפלל בעדם. שפט משפטם משח שני מלכים שאול, ודוד, החזיק בית ספר (ניות) ברמה ותלמידיו נקראו בשם בני הנביאים. באחרית ימי שמואל שאלו להם מלך וירע לו הדבר.
ט.
שאול בן קיש מבני בנימין נבחר למלך איש יפה תאר משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ונמשח על ידי שמואל בעת שבא שאול לשאל ממנו על דבר האתונות האובדות לאביו.
י.
שמואל צוה לשאול לירד הגלגל וילך מאתו ויבא הגבעתה. ופגע בחבל נביאים ותצליח עליו רוח ה' ויתנבא בתוכם, והיה כל הרואה ויאמר הגם שאול בנביאים, ויאסף שמואל כל העם המצפה ויקח את שאול ויתיצב בתוך העם ויראו כל העם ויאמרו יחי המלך שאול.
יא.
נחש העמוני ענה לאנשי יבש גלעד בזאת אכרות לכם ברית שלום בנקור לכם עין ימין, אנשי יבש גלעד הודיעו אסונם לשאול ויצילם ויך את עמון. וילכו כל העם ויחדשו המלוכה בגלגל.
יב.
שמואל גלה למוסר אזנם על אשר בקשו להם מלך והזהירם לעבוד את ה' ומלך.
יג.
שם אשת שאול אחינועם בת אחימעץ. בניו: יונתן אבינדב. מלכישע ואיש בשת. (ישוי אשבעל) בנותיו: מרב ומיכל, ושם שר צבאו: אבנר בן נר דוד שאול. חטא שאול היתה כי לא שמר את המועד אשר יעד לו שמואל גם לא שמע בקול ה' להרוג את אגג מלך עמלק, וישאל באוב.
יד.
יהונתן עם נשא כליו עלו אל מצב פלשתים ויהרגו בהם עם רב ויעש בהם מהומה גדולה, ויהי חרב איש ברעהו. וישבע שאול את העם לאמר: ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב, ויונתן לא שמע הדבר ויטבל את קצה המטה בדבש וישב ידו לפיו ולא ענהו ה' באורים ותומים במלחמה ההיא ויפל גורל בשל מי היה החטא ויפל על יונתן ויבקש שאול להמית אותו ויפדהו העם ולא מת.
טו.
שמואל פקד על שאול לילך להלחם בעמלק ויפקדם בטלאים והכה את עמלק וחמל על אגג ועל מיטב הצאן והבקר ולא הרגם וינחם ה' על אשר המליך את שאול ויגל את אזנו למוסר ויסב ללכת ויחזק שאול בכנף מעילו ויקרע ויאמר שמואל: קרע ה' הממלכה מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך. ואת אגג מלך עמלק הרג שמואל לפני ה' בגלגל.
טז.
צוה ה' למשוח אחד מבני ישי והוא דוד. תולדות דוד. פרץ (בן יהודה ותמר) פרץ הוליד את חצרון, חצרון הוליד את רם, רם הוליד את עמינדב, עמינדב הוליד את נחשון, נחשון הוליד את שלמון-שלמה, שלמון הוליד את בועז, בועז הוליד את עובד, עובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד.
שמנה בנים היה לישי ודוד הוא הקטן, הוא היה יפה עינים וטוב רואי ומנעוריו לבשתהו רוח גבורה מאת ה' ויך ארי ודוב ברעותו הצאן לאביו, רוח ה' סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה ויקרא לדוד לנגן לפניו, ואחרי כן היה לו לנושא כלים.
יז.
גלית הפלשתי חרף את מערכת ישראל ארבעים יום, ויהרג אותו דוד בחלקי אבנים ויכרת את ראשו ויבא לפני שאול.
יח.
בהרוג דוד את הפלשתי שרו הנשים לפניו בשובם מן המלחמה, הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, וזאת העירה חמת שאול ויבקש רעתו ויאמר: נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה. [רצה להכות בו פעמיים בחנית ודוד ניצל] יהונתן: גם מיכל אהבתו אהבה עזה ותהי לו לאשה.
שאול נתן את בנותיו לדוד, למען יצא למלחמות פלשתים ותהי בו יד פלשתים וארש את מיכל אשתו במאה ערלות פלשתים.
יט.
שתי פעמים הטיל על דוד חניתו להמיתו וגם שלח מלאכים לקחתו מביתו ונמלט על ידי מיכל אשתו אשר הירידתהו בחבל מן החלון וישלח מלאכים לקחת את דוד מנויות וגם הוא בעצמו הלך לשם לבקשו ותהי עליהם רוח ה' ויתנבאו.
כ.
יהונתן דבר טוב אל המלך על דוד ויחר אפו בו ויטל עליו את החנית להכותו והודיע הדבר אל דוד בשדה ויכרת עמו ברית וישלחהו מפני חמת המלך שאול.
כא.
דוד נמלט מאכיש מלך גת בשנותו את טעמו, הכהנים הגדולים בימי שאול אחיה, ואחימלך, בני אחיטוב, שאול הכה את נוב עיר הכהנים על אשר נתן אחימלך הכהן לדוד ולאנשיו לחם וחרב ושאל לו באלהים ויחשדהו שאול כי ידו עם דוד למרוד בו ונהרגו שמונים וחמשה איש כהנים.
כב.
דואג האדומי הגיד לשאול ע"ד אחימלך ויהרג אותו והכהנים אשר אתו. ונמלט מנוב אביתר בן אחימלך. ויבא אל דוד ואפוד ירד בידו.
כג.
דוד שמע כי פלשתים נלחמים בקעילה וילך וילחם ויך בהם מכה גדולה ויגידו לשאול כי בא דוד קעילה וילך לצוד את דוד. ויצא דוד ואנשיו מקעילה וישב במדבר זיף. ובא לשם יהונתן ויכרתו ברית לפני ה' ויבאו הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו וילך שאול לבקש את דוד. ויגידו לו וירד הסלע וישב במדבר מעון. וירדף שאול אחריו והוא ואנשיו עטרום אל דוד ואל אנשיו לתפשם. והנה מלאך בא לשאול לאמר: פלשתים פשטו על הארץ וישב שאול מרדוף אחריו. ויעל דוד וישב במצודות עין גדי.
כד.
שתי פעמים בא שאול ביד דוד ולא שלח בו יד בכרתו כנף מעילו במערה. ובקחתו חניתו וצפחת המים אשר מראשותיו. המשל הקדמוני. בפי דוד מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בו. ויאמר לו שאול צדיק אתה ממני וישבע דוד לשאול אשר לא יכרית זרעו אחריו בעת שימלך אחריו.
כה.
מרב נתנה לעדריאל המחלתי. ומיכל לפלטי בן ליש. נשי דוד הראשונות (לבד מיכל) אחינועם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי. מעשה נבל ואביגיל: נבל היה איש גדול ויהי בגזוז נבל את הצאן בכרמל וישלח לו דוד עשרה נערים לברכו בשמו ולבקש ממנו מתנה. נבל דבר אתם קשות לאמר: מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו ויעט בהם וישובו אל דוד בפחי נפש, ויחר אף דוד ויחגור הוא ואנשיו חרבם. בין כה והדבר נודע לאביגיל אשה טובת שכל ויפת תואר ותמהר ותצא לקראתו ותכפר פניו במנחה ותשב חמתו מהשחית. אחרי עבור עשרה ימים נגף ה' את נבל וימת. ודוד לקח את אביגיל לאשה.
כו.
הזיפים באו אל שאול הגבעה ויאמרו דוד מסתתר עמנו וירד שאול אל מדבר זיף וירא דוד כי בא שאול אחריו ויבא דוד ואבישי אל המקום אשר חנה שם שאול ויקח דוד את החנית ואת צפחת המים מראשיתיו וילך ויעמוד על ראש ההר מרחוק ויקרא אל שאול ויאמר ראה את החנית ואת צפחת המים בידי למה אדוני רדף אחרי עבדו. ויאמר שאול חטאתי שוב בני דוד כי לא ארע בך עוד:
כז.
ויקח דוד ויעבור הוא ואנשיו אל אכיש מלך גת. ויגד לשאול כי ברח דוד גת ולא יסף עוד לבקשו ויתן אכיש לדוד את צקלג.
כח.
פלשתים קבצו מחניהם להלחם בישראל, וישאל שאול בה' ולא ענהו ויבא אל בעלת אוב ותעלהו את שמואל ויאמר לו ה' סר מעליך על אשר לא עשית נקמה בעמלק וימת שאול במלחמה בנפלו על חרבו, ובניו ואנשיו בהר הגלבע.
כט.
סרני פלשתים לא נתנוהו את דוד ללכת במלחמה מפחדם פן יפול אל שאול באמרם: במה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים ההם.
ל.
דוד בעת המלחמה נלחם בעמלק אשר שרפו את צקלג מקום מגוריו וישבו את נשיו ואת נשי כל העם, ברדתו אל אכיש למלחמה ויצל את הכל ולא נעדר להם דבר ויקחו שלל רב.
דוד ענה לאנשיו אשר אמרו לבלי תת מן השלל לאלה אשר פגרו מלכת לאמר: כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלקו.
לא.
הפלשתים תקעו גוף שאול בחומת בית שן. אנשי יבש גלעד לקחו גוית שאול ובניו, וישרפום ביבש ועצמותיהם קברו תחת האשל ביבשה.
חזק
שמואל ב
שמואל ב [כ"ד פרקים]
א.
דוד הרג את האיש אשר התפאר לפניו כי הרג את שאול באמרו: פיך ענה בך, ויקנן על שאול ויהונתן בנו ויבכו על עם ה' כי נפלו בחרב.
ב.
איש בשת בן שאול מלך על ישראל ודוד על עם יהודה. בני צרויה שלשה אחים, יואב ואבשי, ועשהאל. אבנר אמר ליואב בהפגשם על ברכת גבעון, יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, וגברה יד יואב, אבנר בן נר הרג את עשהאל ואמר אבנר לאחרונה הלנצח תאכל חרב.
ג.
איש בושת נבאש באבנר שר צבאו, על אשר הזכיר לו עון האשה רצפה בת איה פילגש שאול, אז הלך אבנר לחברון אל דוד להמליכו על כל ישראל, ובקש דוד מאבנר להביא לו את מיכל אשתו, יואב הרג את אבנר בדם עשהאל אחיו.
ד.
שני אנשים רשעים הרגו את איש בשת בביתו על משכבו, וראשו נקבר בקבר אבנר בחברון, ושמם רכב ובענה בני רמון הבארתי, דוד צוה עליהם להרגם ולקצץ ידיהם ורגליהם, איש בשת מלך שתי שנים על ישראל.
ה.
כל ישראל באו חברונה וימשחו את דוד למלך על ישראל, וארבעים שנה מלך, בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנה על כל ישראל ויהודה, וכבש את ירושלים מן היבוסי וילכד מצדת ציון היא עיר דוד. שם בני דוד אשר נולדו לו בחברון, אמנון, כלאב (דניאל) אבשלום, אדוניה, שפטיה, יתרעם.
ו.
מעשה פרץ עזה: דוד הלך לקחת את הארון מבית עובד אדום להביאו עיר דוד, וירכיבהו אל עגלה חדשה ויהי בדרך וישלח עזה את ידו לאחוז את הארון כי שמטו הבקר ויחר בו אף ה' וימת על השל והארון בא לעיר ציון. מיכל אשתו בזה את דוד על אשר פזז וכרכר לפני הארון ולא היה לה ולד עד יום מותה.
ז.
דוד אמר לבנות בית לארון אלהים אך על ידי נתן הנביא אמר לו ה' לחדול ויבשרהו כי שלמה בנו יבנה בית לה' יען כי דמים לרוב שפך. תפלה לדוד ושפיכת שיחו לפני ה' על הבטחת נתן הנביא בדבר ה' לדוד ולזרעו עד עולם.
ח.
דוד הכה את הפלשתים ואת מואב וימדדם בחבל שני חבלים להמית וחבל אחד להחיות והכה את הדדעזר ואת ארם וישם נצבים בארם דמשק ובאדום. וימלך על ישראל. ויואב בן צרויה על הצבא. ויהושפט בן אחילוד מזכיר. וצדוק ואביתר כהנים גדולים ובניהו בן יהוידע ובני דוד כהנים היו.
ט.
שם בן הפסח הנשאר ליהונתן מפיבשת: בן חמש שנים היה בבוא השמועה אשר שאול ויהונתן מתו במלחמה. ותבהל אומנתו ותנס ותשלך הילד ויפסח. לקחו דוד אל ביתו ויאכל לחם על שלחנו. בעבור אהבת יהונתן. שם העבד לבית שאול ציבא.
י.
סבת המלחמה בין דוד ובין בני עמון: ויהי כי מת נחש מלך בני עמון. וישלח דוד מלאכים אל חנן בנו לנחמו. ועבדיו הכבידו את לבו לאמר: למען רגל את הארץ שלח דוד את אנשיו. ויגלח המלך חצי זקנם ויכרות מדייהם וישלחם.
יא.
דוד חטא בבת שבע אשת אוריה החתי. אשר מת במלחמה במצות דוד לתתו מול פני המלחמה החזקה. ודוד לקח לו את בת שבע לאשה ותלד לו בן.
יב.
משל נתן הנביא על דבר בת שבע: שני אנשים היו בעיר אחת אחד רש ואחר עשיר, לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד, ולרש אין כל כי אם כבשה קטנה, ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו לעשות לאורח ויקח כבשת הרש.
הילד אשר ילדה בת שבע מת וישמע דוד כי מת קם מן הארץ ויאכל לחם כי אמר: בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי יחנני ה' וחי הילד ועתה כי מת האוכל להשיבו. שלמה בן השני אשר ילדה בת שבע לדוד ויקרא אותו (ידידיה) וה' אהבו.
יג.
אמנון בכור דוד אהב את תמר אחות אבשלום אחיו. יונדב יעצהו להפיק זממו כי ישכב על משכבו ויתחל, ובבא אביו המלך לדרוש בשלומו יחלה פניו. כי תבא תמר לעשות לו כריה. וכן עשה. אבשלום הרג את אמנון מקץ שנתים ימים ויברח אל תלמי מלך גשור אבי אמו וישב שם שלש שנים.
יד.
יואב בן צרויה הסב כי ישוב אבשלום לביתו על ידי אשה חכמה. וישב בירושלים שנתים ימים ופני אביו לא ראה. מה עשה אבשלום כי יבא יואב אליו. שלח את עבדיו להצית חלקת יואב באש.
טו.
אחיתופל יועץ דוד היה בעצה עם אבשלום למרוד באביו גנב לב העם החזיק יד כל איש ונשק לו. והלך לחברון לקרא מלוכה. ודוד ברח מפני אבשלום, ואתו הלך אתי הגיתי. המלך צוה לצדוק הכהן להשב עם ארון ה' ירושלים ויעש כן וישב עם אחימעץ בנו ויהונתן בן אביתר וחושי הארכי ג"כ בירושלים.
טז.
ציבא נער מפיבשת הביא לחם לאכול לדוד וירגל באדונו כי יתפאר לאמר: לי תשב המלוכה. שמעי בן גרא איש ימיני חרף את דוד בברחו מפני אבשלום בנו. אחיתופל יעץ לאבשלום לבא אל פלגשי אביו בכדי להסב לב ישראל אליו.
יז.
חושי הארכי רֵעֶה דוד הפיר עצת אחיתופל בכלל. והודיע זאת לדוד על ידי יהונתן בן אביתר ואחימעץ בן צדוק הכהנים. ברזלי הגלעדי כלכל את דוד בבואו מחנימה.
יח.
דוד צוה לשרי צבאיו בלכתם לקראת אבשלום למלחמה: לאט לי לנער אבשלום. אחרית אבשלום היה. ראשו נתלה באלה ופרדו עבר מתחתיו ויותן בין השמים ובין הארץ. ויתקעו שבטים בלבו. הכושי ואחימעץ בן צדוק בשרו דבר המלחמה לדוד.
יט.
בשמעו דוד כי נהרג אבשלום בכה הרבה מאד ויגז שער ראשו. את עמשי שם דוד תחת יואב על הצבא. מפיבשת התנצל לפני המלך לאמר: הן פסח עבדך ואמר לחבוש לי החמור וארכב ואלך אל המלך. ועבדי רמני וירגל בי. וגזר דור ואמר אתה וציבא תחלקו את השדה, וגם שמעי בן גרא פייס את המלך ויבקש מאתו אל יחשב לו עון אשר קלל אותו ביום צאתו מירושלים. הגמול אשר אמר דוד לגמול על ברזלי הגלעדי, הואל לקחתו אל ביתו והיכלו ויאכל לחם על שלחנו כל הימים ולא קבל באמרו: הלא זקן אנכי ולא אדע בין טוב לרע. לא אטעם אשר אוכל ואשר אשתה ולא אשמע בקול שרים ושרות ולמה אהיה על המלך למשא. וגמל דוד החסד עם בנו עם כִמְהָם.
כ.
הפלגשים אשר בא אבשלום אליהן כלכל עד יום מותן. ואליהן לא בא. יואב הרג את עמשא בחרב. שבע בן בכרי מרד בדוד עוד והיתה אחריתו. אשה חכמה כרתה את ראשו באבל ויותן ליואב ושב ירושלימה.
כא.
רעב היה בימי דוד שלש שנים בשביל הגבעונים. דוד כפר את פני הגבעונים נתן להם שבעה אנשים מבני שאול ויוקיעום. ואת עצמות שאול ויהונתן קבר בקבר.
כב.
השירה אשר דבר דוד ביום הציל ה' אותו מכף שאול ומיד אויביו.
כג.
דברי דוד האחרונים ושמות הגבורים אשר לדוד.
כד.
דוד מנה את ישראל ונתן גד לפניו שלשה דברים: שבע שנים רעב. או שלשה חדשים נוסה מפני אויבים, או שלשה ימים דבר, ובחר דור הדבר, ונעצרה המגפה בבנותו מזבח בגורן ארונה היבוסי.
לעשרים וארבעה משמרות נחלקו הכהנים והלוים ע"י דוד ושריו. המלך דוד עשה תבנית בנין הבית וכל כליו. והוא ושריו התנדבו ויכינו לשלמה הכל, זהב וכסף ונחושת ברזל ועצים ואבני יקרות (ד"ה):
חזק