מפתח ענייני התנך· רבי משה ליב לעחוויצקי
כתובים
סדרן של כתובים: תהילים. משלי. איוב, שיר השירים, רות. קהלת. אסתר. דניאל. עזרא. נחמיה. דברי הימים:
תהילים
תהילים [ק"נ פרקים]
ספר תהלים כולל בקרבו, תהלות, שירות ותשבחות דוד בן ישי ושאר משוררי קדש, בני קרח, אסף, ידותון, בני קרח, י"ב פרקים (מב, מג, מד, מה, מו, מז, מח, מט, פד, פה, פז, פח).
אסף י"ב פרקים (נ, עג, עד, עה, עו, עז, עח, עט, פ, פא, פב, פג).
ידותון ב' פרקים (לט, סב).
איתן האזרחי א׳ (פט)
תפלה למשה איש האלהים א׳ (צ)
ולד"ק גם שיר משורר קדש בבית שני:
חזק
משלי
משלי [ל"א פרקים]
ספר משלי כולל בקרבו, משלי שלמה בן דוד, ומשליו אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה (כה), ודברי אגור בן יקה איתיאל ואכל (ל) ומשא למואל מלך (לא):
חזק
איוב
איוב [מ"ב פרקים]
ספר איוב כלל בתוכו ויכוח איוב עם שלשת ריעיו בענין ההשגחה והשארת הנפש לאחר מיתה ותחיית המתים, ומפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו ויחקר בענין שכר ועונש ובחכמת הטבע ובמה שאחר הטבע וידבר מתלדות בעלי חיים ומדברים הנפלאים הנמצאים בעולם, ספור איוב (א, ב).
מענות איוב י"ב, נחלקים בכ"ב פרקים (ג, ו, ז, ט, י, יב, יג, יד, טז, יז, יט, כא, כג, כד, כו, כז, כח, כט, ל, לא, לד, מב.)
מענות אליפז התימני ג' בד' פרקים, (ד, ה, טו, כב).
מענות בלדד השוחי ג' (ח, יח, כה).
מענות צפר הנעמתי ב' (יא, כ).
מענות אליהו בן ברכאל הבוזי ד' בה' פרקים (לב, לג, לה, לו, לז).
מענות ה' מן הסערה ב' בד' פרקים (לא, לט, מ, מא).
מב דבר ה' אל אליפז התימני ושני ריעיו בלדד השוחי וצפר הנעמתי וגם ברך את אחרית איוב מראשיתו וחיה אחרי כן מאה וארבעים שנה:
חזק
שיר השירים
שיר השירים [ה' פרקים]
ספר שיר השירים כולל בקרבו, חליפות דברי אהבה וחשק בין אוהב ואהובתו: וכפי המקובל באמת, האוהב הוא הקב"ה והאהובה היא כנסת ישראל.
חזק
רות
מגלת רות [ד' פרקים]
אלימלך עזב ארצו לגור בשדי מואב, כי היה רעב בארץ, שם אשתו נעמי, ושם שני בניו מחלון, וכליון, וימת אלימלך ותשאר נעמי ושני בניה.
וישאו להם נשים מואביות, שם אשת כליון ערפה, ושם אשת מחלון רות, ואחרי כן מתו גם שניהם, כלות נעמי הואילו בשובה לארצה ללכה איתה לארצה ולעמה, אך נעמי דברה על לבן לשוב לבית אמן, ותשמע ערפה לעצתה, ורות דבקה בה (א).
רות לקטה בשדי בעז, ותמצא חן בעיניו, וישם עליה עין לטובה ללקט כל ימי קציר השעורים והחטים, ויצו על נעריו לעשות עמה חסד (ב).
העצה אשר נתנה נעמי לרות למצוא לה מנוח ללכת בלילה לגרן בעז ולשכב במקום אשר ישכב הוא, וכן עשתה:
ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש לראות אשה שוכבת מרגלותיו ויאמר: מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה, ויבטיחנה בעז לעשות חפצה, אך בטרם כל ישאל את פי הגואל הקרוב (ג).
אחרית הדבר היתה, בעז שאל את הגואל נגד זקני עמו אם חפצו לגאול אותה וימאן, ויקחנה בעז לאשה, רות ילדה לו בן ושמו עובד, אבי ישי, אבי דוד:
חזק
איכה
מגלת איכה [ה' פרקים]
מגלת איכה תכיל בקרבה, קינים, הגה, והי, [עי יחזקאל ב י] על חרבן בית מקדשנו, וקינה על יאשיהו מלך יהודה (ב):
חזק
קהלת
קהלת [י"ב פרקים]
ספר קהלת כולל בקרבו, דברי חכמה חקירה והגיון על מעשה העולם ותהלוכותיו וקהלת בן דוד בירושלים ואחרי כל החקירות יסיים: סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא, ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם:
חזק
אסתר
מגלת אסתר [י' פרקים]
אחשורוש היה מלך בפרס, ושם אשתו ושתי.
משתה אחשורוש היה שמונים ומאת יום, ומשתה השני היה שבעה ימים לכל העם הנמצאים בשושן, המלך עשה משתה לכל שריו ועבדיו, ויהי כטוב לבו ביין אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה, ויחרצו החכמים יודעי העתים משפטה כי תוסר מגבירה, וכן היה (א).
ויהי כשך חמת המלך ויזכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה, ויאמרו נערי המלך לקבץ נשים ובתולות מכל המדינות יפות מראה, ותמצא אסתר חן בעיני המלך מכל הנשים והבתולות וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי. משמרת הגא היה שומר הבתולות, ומשמרת שעשגז היה שומר הפלגשים, אסתר היתה בת אביחיל דוד מרדכי משבט בנימין.
שם הסריסים אשר חפצו לשלוח יד במלך, בגתן ותרש, שני סריסי המלך משומרי הסף, ויודע הדבר למרדכי, ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי (ב).
המן בקש מאת המלך על דבר היהודים, לאבד זכרם, והמלך הרשה לו לעשות כטוב בעיניו.
המלך גדל את המן, וכל עבדי המלך השתחוו לו, ומרדכי היהודי לא אבה להשתחוות לו, וימלא המן חמה, ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, ויבקש להשמיד את כל היהודים עם מרדכי, המן הפיל פור בחרש ניסן ליום שלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר (ג).
אסתר המלכה בקשה רחמים מאת המלך, לראשונה מאנה לבא אל המלך שלא כדת, אך חזקו עליה דברי מרדכי, ותצו לקרוא צום שלשת ימים ותבא לפני המלך, ויושט לה המלך את שרביט הזהב, והיא חלתה לפני המלך לבא עם המן אל המשתה אשר עשתה לו, בעת המשתה בקשה בזאת שנית ליום מחר, בין כה נולדו בלילה ההוא חדשות (ד, ה,).
שנה המלך נדדה. ויקרא לפניו את ספר הזכרונות וימצא כתוב כי הציל מרדכי את המלך ממות, ועוד לא נעשה למרדכי יקר וגדולה על זה, בבקר בא המן לבקש מאת המלך לתלות את מרדכי ויקדם המלך פניו בשאלה: מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו. המן בחשבו כי עליו יסובו דברי המלך, אמר להביא לבוש מלכות אשר לבש המלך וסוס אשר רכב המלך, ולהלביש בלבוש ההוא את האיש אשר המלך חפץ ביקרו, ולהרכיבהו על הסוס ברחוב העיר ולקרא לפניו: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, ויצר המלך על המן לעשות כזאת למרדכי, ואז כבר נפל רוח המן בקרבו, ביום ההוא נקרא למשתה אסתר, ואז מצאה אסתר עת מוכשרת לבקש על עמה, וחפץ ה' הצליח בידה לחתות גחלים על ראש המן, ותצל את עמה (ו).
אחרית המן היתה, נתלה על עץ חמשים אמה הוא ועשרת בניו.
המן היה מעם עמלק, חרבונה אחד מן הסריסים הזכיר לפני המלך את העץ אשר עשה למרדכי (ז).
אגרות המן אבדו כחן, מרדכי במצות המלך כתב ספרים ואגרות לכל הפחות ושרי המדינות, כי הרשות ביד היהודים לעמוד ביום המועד נגד אויביהם ומבקשי נפשם, ויהי בהגיע העת ויכו היהודים בשונאיהם מכת חרב והרג ואבדן ויכתב הדבר הנפלא הזה בספר (ח).
והיהודים קימו וקבלו עליהם לחג את יום הזה ימי הפורים בשמחה, משתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים (ט), בית המן נתן לאסתר ותשם אסתר (ח) את מרדכי על הבית, ומרדכי היה משנה למלך אחשורוש גדול ליהודים, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו (י):
חזק
דניאל
דניאל [י"ב פרקים]
דניאל היה משבט יהודה מבני הגולה אשר הביא נבוכדנצר בבלה בימי יהויקים מלך יהודה. שם שלשת רעיו, חנניה, מישאל, ועזריה, וישם להם שר הסריסים שמות, לדניאל בלטשאצאר, ולחנניה שדרך, ולמישאל מישך, ולעזריה עבד נגו. מעשיהם היה בחצר המלך, המלך אמר לבחור מבני ישראל מזרע המלוכה ומן הפרתמים ילדים טובי מראה, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך וללמדם ספר ולשון כשדים.
דניאל ורעיו שמו על לבם בנוגע למאכל שלא להתגאל בפת בג נבוכדנצר, ויבקש דניאל משר הסריסים לתת להם זרעונים ומים ולקחת מהם פת בגם ויין משתם, ואחרי דברים הרבה ונסיון עשרה ימים נעתר להם השר, בהשלימם חק למודם הובאו לפני המלך, וימצאם המלך בכל דבר חכמה ובינה עשר מדות על כל חרטומים והאשפים, אשר בכל מלכותו, ודניאל הבין לכל חזון וחלומות, דניאל היה מימי נבוכדנצר עד שנת אחת לכרש מלך פרס (א).
חלום נבוכדנצר ופתרון דניאל (ב).
נבוכדנצר עשה צלם של זהב ששים אמה קומתו ושש אמה רחבו ויציבהו בבקעת דורא יפקד על כל העמים להשתחוות לצלמו, חנניה מישאל ועזריה לא אבו לשמוע לו להשתחוות לצלם הזהב אשר הקים נבוכדנצר, ועל פי שונאיהם השלכו לכבשן האש. אחרית הדבר היתה האש לא נגעה בהם ולא במלבושיהם לרעה, והמלך התפלא על זה מאד ויברך את ה' ויצו להשליך המלשינים בכבשן האש וכרגע אבד זכרם (ג).
ד פתרון החזיון אשר חזה המלך על דבר האילן, האילן הוא המלך, והוא יטרד מבני אדם ועם חיתי יער משכנו עשב כבקר יאכל, ומזרם וטל שמים ירטב, וכן היה אחרי כן שב לתבונתו
ה בלשאצר עשה משתה בלילה והשתמש בכלים של בית המקדש, פתאם ראו הקרואים והמלך יד כותבת על הקיר ויבהלו מאד, ולא היה אחד אשר יבין לקרוא הכתוב רק דניאל קרא הדברים ויפתר הכתוב לבלשאצר לרעה, ובלילה ההוא נהרג בלשאצר.
ו בימי דריוש המדי נעשה לדניאל הדבר הרעה הזה, שונאיו ומקנאיו בקשו עליו עלילות דברים, ויהי כי מצאו בו כל חסרון ופחתת מצד המלכות, כי עבד מלכו וארצו באמונה וביושר לבב, ויתנכלו למצוא בו עול מצד דת אלהיו: ויבאו למלך ובשפת חנף אמרו כי יצא דבר מלכות מלפניו, כי לא ישתחוה ולא יתפלל איש לאלהיו משך שלשים יום רק למלך לבדו אחרי כן הביאו דבתם רעה על דניאל כי התפלל לאלהיו, ויצא דבר מלכות להשליכו לבור אריות.
אחרית הדבר היתה, האריות לא נגעו בו לרעה לשמחת לב המלך אשר באמת אהב את דניאל ויוציאנו משם בשלום.
ספר דניאל יכיל בקרבו לבד הספורים מתלדות דניאל ומתלדות המלכים; נבוכדנצר, בלשאצר ודריוש, יש בו חזיונות דניאל לימי הבית השני וגם לעתיד:
חזק
עזרא
עזרא [י' פרקים]
א כרש מלך פרס הרשה ליהודים בבבל לעלות לארצם ולבנות בית מקדשם:
ג שם ראשי היהודים העולים, זרבבל פחת יהודה ויהושע בן יהוצדק הכה"ג:
ד השמרונים הניאו לב היהודים מלבנות המקדש ויחדשו עליהם רעה.
השמרונים באו אל ראשי האבות ולזרבבל ויהושע בראשם ויאמרו "נבנה עמכם" ויענו: "לא לכם ולנו לבנות בית אלהינו" ויחר אף השמרונים ויבקשו תחבולות שונות ורעות לרפות ידיהם, וישכרו יועצי רע ויכתבו כתבי שטנה ובין כה מת המלך כרש הטוב ויבטל בנין הבית. נשבת הבנין מלאכת המקדש, כל ימי כרש, אחשורוש, ארתחשסתא, עד השנה השנית למלכות דריוש:
ה הנביאים בעת ההיא, חגי, זכריה, ומלאכי, המה, ביחוד שני הראשונים העירו רוח ראשי האבות לבית ישראל ורוח כל העם לבנות, וה' נתן חן בעיני דריוש הטוב וירשה להם זאת, ויבנו ויצליחו:
ז עזרא עלה מבבל, בימי המלך ארתחשסתא. עזרא היה כהן ממשפחת צדוק, סופר מהיר בתורת ד', ואהוב ונכבד בעיני המלך ארתחשסתא:
(ח, ט, י) טוב עזרא עשה לישראל, למד בישראל חק ומשפט הקים שופטים, טהר את העם מבני הנכר, אשר דבקו בהם לאהבה, ויעש תקנות טובות במתנות כהונה, ועוד דברים רבים גדולים ונכבדים באמת:
נחמיה
נחמיה [י"ג פרקים]
(א, ב) נחמיה היה בשנת העשרים לארתחשסתא, והיא היה משקה המלך, נחמיה בקש מאת מלכו, לתתו לעלות ירושלימה ולבנות חומותיה הנהרסות ושעריה הפרוצים ויתן לו המלך חפצו סנבלט החולני עמד לנחמיה מנגד מלעשות לטובת עמו, אך אמץ רוחו גבר על המכשולים אשר הניחו לשטן על דרכו ויעשה ויצליח:
(ג עד יג) טוב עשה נחמיה לעמו, לבד הפעולה הגדולה והנכבדה בתקון החומות והשערים עשה תקנות רבות וטובות, להבדיל בני ישראל מבני הנכר, לרחוק השמרונים מחצר בית המקדש תקנה טובה במתנות כהונה ולויה, שמירה לשבת לבלתי חללה, והכל בחזקת היד באמץ רוח מאד נעשה, זכרה אלוה לו ולכל עושה טוב בישראל לטובה:
חזק ואמץ
סוף הספר