מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק יג · הלכה ה
מנחת הסולת וכו' מביא עשרון וכו'. מבואר דרבינו סובר דבעי מת"ש וגם בלילה ויציקה ועלח"מ ומשל"מ שהאריכו מהיכן יצא זאת והביאו דברי תוס' שכתבו ע"ז ב' דרכים חדא ממנחה יליף כמו דיליף יציקה ועוד דכיון דבעי שמן מסתברא דדמי להדדי וגז"ש רק בעי יען דהו"א דבמרחשת כתיב מתן שמן שהוא תחילה ובמחבת כתיב יציקה לבסוף הו"א דוקא אבל שאר מנחות מנחת סולת ומנחת עומר ידעינן מסברא דדמי להדדי מקרא לרבות יציקה רק יען דממעטינן מאפה מיציקה ודבריהם דחוקים דמש"כ יען דכתיב מתן שמן בתחילה ובמחבת יציקה שהוא לבסוף לכן הו"א מדיוקא דמה סברא הוא זה אמנם לי נראה דלקמן בהל' ז' ביאר רבינו מעשה מרחשת רכין יען שיש להם שפה אבל מחבת מעשי' קשים דאין לה שפה ולפי"ז לכאורה י"ל לרבי דסובר דבולל חלות לפי"ז יש לטעות דוקא מרחשת דמעשי' רכין דיש לה שפה לכן יש מת"ש תחילה ולא יציקה ובלולה כיון דמעשי' רכין בלא"ה אבל מחבת דמעשי' קשין לכן אין נתינת שמן רק עד אחר אפי' דבוללן חלות ושפיר הו"א דוקא כתיב לכן צריך גז"ש אמנם לדידן דסולת בוללן באמת א"צ לג"ש דידעינן דמסתמא שווין כל האי דבעי שמן כסברת תוס' אלא שגם זה קשה לאומרה דגמ' דדריש קרבנך רק אליבא דרבי לכן נראה עפ"י הקדמה הנ"ל גם לדידן צריך גז"ש דהוה טועין דדוקא קתני דהנה היציקה הוא אחר האפי' לכו"ע בהני דבעי אפי' ומעתה י"ל דמרחשת יען דיש שפה יש מת"ש ולכן נותן הכל וליכא יציקה ולא בלולה אבל מחבת דאין לה שפה וע"כ מעשי' קשין לכן ע"כ רק בלולה בעי וישייר מחצה ויציקה ויהא מעשי' קשין אבל אם בעינן גם מת"ש א"כ יצטרך ב' חלקים שמן קודם אפי' ויהא מעשי' רכין לכן הו"א דדוקא לכן צריך גז"ש לפי"ז לענין מנחת סולת דל"ש סברא זו שיש בין מרחשת למחבת שפיר י"ל דמסתמא שוה לשאר מנחות כמוש"כ תוס':
אמנם הא דאמר דבמאפה תנור ליכא מתן שמן כמו שהוכיח משל"מ וכאשר נבאר זה נראה דהא"ט כמש"כ תוס' דממנחה ילפינן כל המנחות ל"ג מתנות וממילא כיון דממעטינן מהאי קרא מאפה ממעטינן מכל המנחות סולת בלולה וכמש"כ התוס' וא"ל א"כ גז"ש למה לפמש"כ א"כ דבוודאי למנחת סולת שפיר יש לרבות ממנחה דבעי ג' מתנות אבל מחבת ומרחשת א"א לילף מהדדי דטעמא רבה יש לחלק יען דזו מעשי' קשין וזה מעשי' רכין לכן צריך גז"ש אבל מנחת סולת שפיר יליף ממנחה דמי להדדי וממילא ממעטינן מאפה מהיא וכמש"כ תוס' הנ"ל:
ואח"כ נותן שמן אחר על הסולת ובולל סולת בו ואח"כ נותן בכ"ש וצק שמן וכו'. מוכח דרבינו סובר דבלולה ל"צ כ"ש ותמה בכ"מ מדף ט' דאיתא התם בללה חוץ לחומה פסול יען דכלי בעי ורבינו פסק בפי"א מפהמ"ק כן דבללה בחוץ פסולה ונראה לתרץ דהנה טעמא דר"ל דמיציקה ואילך מצות כהונה א"כ גם פנים לא בעי וא"כ ממילא גם יציקה בפנים ל"ב ומעתה כך השיב ר"י כיון דעשייתן בכלי גם פנים בעי' והכונה יציקה בעי פנים כיון דבעי כ"ש א"כ ע"כ לא תליא בכהונה ושוב מסברא גם בלולה אף דל"ב כלי פנים בעי כיון דנדחה הוכחת ר"ל מדכשר זר דא"כ יציקה ג"כ לתכשר וביציקה ע"כ פסול כיון דבעי כלי [אלא דהא גופא צריך טעם למה יציקה בעי כ"ש ובלולה לא יצטרך כ"ש ונראה דרבינו סובר דתמיד במתן שמן האחרון בעי כ"ש ולכן בעי יציקה כ"ש כיון שאחר בלולה נראה לקמיצה בעי ביציקה כ"ש ולכן אף במאפה תנור דליכא יציקה כ' רבינו אחר פתיתה נותן לכ"ש לבלול דשם ליכא יציקה לכן בעי בלולה כ"ש ולכאורה הי' אפשר לומר בללה בחוץ פסולה היינו במאפה דצריך כ"ש אלא דמדקאמר סתם משמע בכל מנחות בלל בחוץ פסול ואולי נלמד מבלולה דמאפה דבעי כ"ש ובעי פנים לכן כל בלולה צריך פנים דלר"ל דל"ב כהן ל"ב פנים ולרי"ו דבעי כ"ש בעי פנים א"כ מוכח דלא תליא בכהן א"כ שוב כל בלולה בחוץ פסול עוד נ"ל דהא דביציקה בעי כ"ש אין מעיקר הדין אלא יען דצריך לקמוץ כ"ש לקמיצה לכן נותנה ביציקה בכ"ש ובפרט די"ל דכיון דצריך לקמוץ א"כ צריך כ"ש שוב נותנה בכ"ש ביציקה ובפרט די"ל דכיון דצריך לקמוץ ממקום שנתרבה שמנה א"א לערות מן הכלי לכ"ש אחר יציקה לכן בעי כ"ש ביציקה ונראה להוכיח כטעם הראשון מפ"ב דסוטה דכ' דנותן לכ"ש ומניף ושם ליכא מתן שמן ולמה צריך כ"ש לתנופה יותר מבלולה אע"כ יען דאין מחוסר מעשה עוד ונראה לקמיצה לכן בעי כ"ש וה"ה כאן ביציקה אבל בלולה דמחוסר מעשה אח"כ ל"ב כ"ש] ולפי"ז ר"ל דמכשיר אפי' ביציקה והא דאיירא מבלולה י"ל משום דביציקה ל"ש למינקט דהרי יציקה בעי' כ"ש א"כ שייך פסול יוצא כמו שהוק' תוס' ורק נפ"מ מנחת נסכים דאין מתקדש רק בשחיטת הזבח לא נפסל ביוצא כמש"כ תוס' רק פסול לרי"ו מטעם בללה בחוץ ולר"ל כשר אבל עכ"פ ל"ש למינקט הפלוגתא ביציקה יען דבמנחות שאין באין בגלל זבח אין נפ"מ בבלל בחוץ ודו"ק:
מנחת הסולת וכו' ואח"כ נותנה בכ"ש. עיי' כ"מ ולח"מ שהקשו מדף ס' דמוכח דבלולה בעי כ"ש והנה ראיתי לקדוש אחד מדבר ה"נ אאמ"ו הגזצ"ל בספרו לאו"ח סי' תנ"ט שהביא קו' הכ"מ והלח"מ ותמה עליהם למה יצטרך ביציקה יותר כ"ב מבלולה ולכן העלה דבאמת אין חילוק בין קודם בלולה ליציקה ורק במרחשת ומחבת שייך אחר אפי' נותנה בכ"ש אבל בסולת מה נתינה צריך בין בלולה ליציקה ודברי רי"ו כפשטי' דעשי' הנעשה בפנים בעי כ"ש והיינו התנור ונראה מדבריו דס"ל דסולת ל"ב כ"ש אף ביציקה ורק דברי רי"ו דבעי כ"ש היינו התנור ולכן בעי פנים [וכהא"ג כ' במל"מ על דברי הרא"ם במנחת מחבת יש כלי באפיות המחבת ובסולת ליכא כלי דל"ב מחבת] ולא זכיתי להבין דברי קדשו כי נראה שסבור דרק במרחשת נתנה אח"כ בכ"ש אבל בסולת בכלי שבלל באותה כלי שיצק ולא הי' נתינה חדשה ופלא דבפירוש כתב רבינו בסולת דהי' נתינה חדשה ומה שהקשה אאמ"ו הגזצ"ל מ"ש מבלולה הא ילפינן מיחזקאל הנה כעת שנדפס ס' טה"ק על מנחות ראיתי שהרגיש בזה ולי נראה ליישב דלקמן די"ח איתא לא יצק פסול דיציקה מעכב ובלולה אין מעכב וכ"כ י"ל דלכן בעי כ"ש כיון דמעכב ובלולה דאין מעכב ל"ב כ"ש והוכיח כן רבינו מדברי רי"ו בעצמו דהרי תוס' הקשו הא נפסלו ביוצא ולכן סבר רבינו דע"כ בלולה ל"ב כ"ש וכמש"כ הלח"מ ורק יציקה בעי כ"ש ובאמת נפסל ביוצא סולת במנחת נסכים דזבח מקדשו ולכן לא פליגי ביציקה רק בבלולה.
הנה מה שתי' בלח"מ דכלי בעי לכן פסול ביוצא ובטה"ק הקשה מאי סברא זו דבעי כלי שיפסל בחוץ ונראה ליישב דקאמר ר"ל מדכהונה ל"ב פנים נמי לא בעי והוקשו בתוס' הרי שחיטה דבעי פנים ולדעתי יש לומר שחיטה שאני דבעי כ"ש לכן בעי פנים מודה גם ר"ל אבל כאן ל"ב כ"ש רק לכתחילה דלכתחילה גם ר"ל מודה כמוש"כ בטה"ק דמוכח כן מדף צ"ה דלכ"ע בעי כלי כל שעשייתן בפנים אמנם רי"ו סבור מדבעי כלי שרת א"כ דמי לשחיטה ושפיר בעי פנים דל"ש מדכהונה ל"ב פנים נמי ל"ב דהרי שחיטה בעי פנים כיון דבעי כ"ש כן נמי בבלולה בעי כ"ש בעי פנים ולפי"ז יש לומר רבינו לשיטתו דתוס' בפסחים ריש פ' איזהו סברו דשחיטה אף בדיעבד בעי כ"ש וא"כ לרי"ו בעי כ"ש ולכן בעי פנים כמו שחיטה אבל רבינו סובר בפ"ד ממעה"ק בדיעבד אף בלא כ"ש כשר רק כלי בעינן [דלא כלח"מ שכתב דלרבינו בדיעבד אפי' כלי ל"ב] וא"כ כאן ג"כ שפיר יש לומר כיון דכלי בעי אף בדיעבד לכן בעי פנים כמו בשחיטה ודו"ק.
ואין לומר כיון דלרבינו לכתחלה בעי כ"ש עכ"פ וא"כ כאן דל"ב רק כלי ל"ד לשחיטה יש לומר דזה דבעי לכתחלה כ"ש לא מהני רק מה שבדיעבד כלי בעי ולא סגי בקרומית של קנה אם אין כלי אפי' דיעבד [דלא כחס"ו חולין] שפיר בעי פנים והה"ד הכא ותדע דהרי ר"ל מודה דלכתחלה כלי בעי דהרי אין חולק אקרא ומשנה בדף צ"ה דבעי כל שעשייתו בפנים כלי אבל רק לכתחלה בעי כלי ולכן סובר דל"ב בפנים כן נמי לרי"ו מה דבעי בשחיטה לכתחלה כ"ש אין טעם דליבעי בפנים אלא כיון דבעינן בדיעבד כלי בעי פנים וכן נמי בבלולה [ועיי' טה"ק חקר לר"ל א"כ כיון דבעי פנים ליבעי כהונה ותי' יען דרק לכתחלה עיי"ש] ויקשה בשחיטה דבעי פנים ליבעי כהונה ואולם לפמש"כ תוס' זבחים דף י"ד דשחיטה לאו עבודה הוא יען דסגי בעומד בדרום א"ש דנהי דבעי פנים הא צפון לא בעי.
ונראה להוכיח כדברי רבינו דהנה בטה"ק הוסיף להקשות עוד דלעיל דף ח' אהא דמוכיח שמואל מקרא דמזרקות מלאים סולת דמקדשין היבש ויקשה לרבינו דהו' כלי סגי לבלול א"כ אף דכתיב סולת בלולה אין ראי' דמקדש ליישב אומר דהנה הקשה עוד בטה"ק גם לתוס' דבעי כ"ש לא שיקדש אלא דצריך עשי' בכ"ש וא"כ מאי ראי' ממזרקות דמקדשין הא יש לומר שכבר נתקדש בכלי בעשרון וא"צ שיקדש בשעת בלולה עוד ויש לומר דהנה התוס' הוקשו למה פסל בלל בחוץ אטו רגע מלא בלל כלל [והוסיפו להקשות דלא דמי להא דאם מיצה בכ"מ כשר יען דלא מיצה כלל כשר ולכן נראה דהרי בדף כ"ו איתא אפי' זריקה שלא במקומו כשר אלא דלא כיפר וא"כ היכא דאם לא מיצה כלל ג"כ כשר אז אפי' כיפר אך עדיין יקשה דכאן קאי לר"מ דסובר שלא במקומו לא כיפר] ותמה בטה"ק מה הוק' לרש"י דלא בלל היינו שנתן הכל ביציקה א"כ פשיטא דעדיף מבלל מבחוץ שהי' גם מתן שמן הראשון בעין ולדעתי נראה דתוס' בקושיתם סברו דהא דצריך כ"ש היינו שיתן בכ"ש ולא שיקדש וע"ז שפיר הוק' כיון דלא בלל כלל כשר א"כ בלל בחוץ דלמעשה חוץ מהכא ג"כ כשר דבשלמא אי בעינן קידש בכ"ש בשעת בלולה לקדש המנחה בשעת בלולה וא"כ ע"ז ל"ק דהא לא בלל כלל כשר דש"ה דנתקדש עכ"פ השמן מתן שמן הראשון שנתן הכל ביציקה אבל בלל בחוץ לא נתקדש בשעת בלילה אולם כיון דל"ב כ"ש כדי לקדש אלא שיהא עשיי' בכ"ש א"כ כיון דמאותן עשי' אין מעכב דלא בלל כשר לא שייך לפסול יען דבלל בחוץ דנהי דבלא בלל הי' מתן שמן בפנים אין זה עדיפתא דהרי בשעת מתן שמן ל"ב עשייתו בפנים דאם נתן שמן בחוץ והכניסו בפנים ובללו בשמן בפנים כשר דרק בשעת בלילה בעינן פנים אבל בשעת מתן שמן לא בעי' פנים וא"כ לא שייך לפסול בבלל כיון דאם לא עשה מעשה בלילה כלל ג"כ כשר ואולם ליישב קו' תוס' ע"כ נאמר דבאמת הא דבעי כ"ש היינו לקדש בשעת בלילה א"כ לא שייך לא בלל כשר דשם נתקדש השמן בשעת נתינה ויציקה להכלי וא"כ לפי"ז שפיר מוכח ממזרקות דמקדשין היבש דא"ל דכשר בעי רק בשעת בלולה לא כדי שיקדש היבש דזה אינו דא"כ מ"ש מלא בלל כלל דכשר ומיושב קו' טה"ק.
אמנם למש"כ תוס' דמ"ש מלא בלל כלל ע"כ סברו דכאן אין צריך כדי לקדש אלא שיהא בשעת עשי' ושפיר הוק' וע"ז משני בתוס' לחלק בין זבח וא"כ לפי תירוצם לחלק אין הכרח דבעי כ"ש לקדש וא"כ יקשה טובא מאי מוכיח ממזרקות דמקדשין היבש הא יש לומר דאין מקדש רק הא דצריך כ"ש היינו דצריך בשעת עשיי' שיהא בכ"ש ונשאר קו' הטה"ק ונראה בודאי למסקנא דקדוש זו בלא זו סולת בלא שמן ולבונה א"כ כש"כ בשעת בלילה אינה כדי לקדש שכבר קידש אבל אי אין קדוש זו בלא בזו א"כ בודאי הא דבעי כ"ש בשעת בלולה היינו כדי לקדש ושפיר מוכח ממזרקות דמקדשין היבש ואי נאמר דקדושה זו בלא זו וכ"ש בשעת בלילה אין כדי לקדש עכ"ח כבר מוכח דקדוש זו בלא זו ואף שאין ראוי' ה"ה דמקדש מזרקות היבש אף שאין ראוי' לו וכעין מש"כ תוס' דף ח'.