מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק י · הלכה יט
כל הראוי לאכילת קדשים חולק וכו'. והוק' בלח"מ למה לא כתב נמי חוץ מן הקטן שאוכל ואינו חולק וא"ע ונראה ליישב דהנה לכאורה יש להקשות איך קטן אוכל בקדשים הא אכילת קדשים מ"ע וקטן לאו בר חיובא דמצות הוא ועוד הא קיימ"ל קטן אין לו מחשבה והו' מתעסק ולא מתקיים המצוה כלל אך להא י"ל הא קיימ"ל כפאו ואכל מצה יצא משום דנהנה כדאיתא בר"ה דף כ"ח א"כ הא נהנה שפיר מתקיים המ"ע ע"י קטן ג"כ אבל ראשונה קשיא הא לאו בר חיובא הוא אולם לפי מש"כ בה' ביאת מקדש א"ש דהא חזינן דצריך קרא למעט קטן מעבודה נשמע דמשום דהוא לאו בר חיובא לא הי' ממעטינן יעו"ש טעמא דמילתא א"כ ניחא הכא דאדרבא רחמנא רביא שפיר מתקיים המצוה גם ע"י קטן:
והאונן ביום הקבורה אין חולקין לערב. והנה דעת רשב"א בתשובה סי' קצ"ה דאין אבילות מה"ת אלא ביום המיתה ויום הקבורה בהדדי והביא ראי' מפ"ק דכתובות דף ג' מי שטבחו טבוח ויינו מזוג דבועל בעילת מצוה ופורש אלמא דלא חל עלי' אבילות דאורייתא ואם איתא דיום מיתה לבד בלא קבורה דאורייתא לא הו' נוהג לכשיקבר שבעת ימי חופה שאין ז' ימי חופה דאורייתא אלא שאפי' לדברי הגאונים יום מיתה וקבורה דוקא אמרו ובלח"מ פ"א מאבילות הקשה כיון דרבינו והגאונים משווים אנינות דאכילות קדשים לאבילות ואמרו דהכל אחד וכשהוא אונן לאכילת קדשים הוא אבל א"כ כיון דאיכא אנינות לאכילת מעשר מן התורה אפי' ביום מיתה לבד א"כ ליהוי אסור בתשהמ"ט והדרה קו' לדוכתין במאי דקאמר דבועל בעילת מצוה עכ"ל הלח"מ ובס' ע"א תי' דהנה קיימ"ל דאנינות יום ראשון הוי דאורייתא ומשם ואילך הוי דרבנן ולא עוד אלא אפי' לילו של יום ראשון אינו תופס מן התורה משום שנאמר ואכלתי חטאת היום אבל לילה שרי ע"כ דחל אנינות אף שלא נקבר המת כדמוכח מגמ' ערוכה זבחים דף ק' ולפי זה מוכח דלגבי אנינות דקדשים חל ביום המיתה אף שלא נקבר המת רק לגבי אבילות כ' רבינו דלא חל אבילות אפי' ביום המיתה עד שיהא יום קבורה ויום מיתה בהדי הדדי משום דטעמא דאנינות שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וביום מיתה הוא עצב ע"כ אינו מקריב ואינו אוכל בקדשים משא"כ לגבי אבילות דלא מחייבין להתאבל עד שיסתום הגולל ולא ילפינן מאנינות דקדשים שיהי' יום ראשון דאורייתא אלא כשיש לו אבילות אבל אם לא נסתם הגולל שעדיין לא חל עליו אבילות לא ילפינן מאנינות בקדשים דל"ש טעמא דאנינות גבי אבילות: