אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק י · הלכה יא

הלכה י

היתה להם אכילה וכו' נאכל על השובע ולא אכילה גסה וכו'. והנה הוא גמ' יבמות דף מ' ולפי"ז קשה לי אמש"כ תוס' נזיר דף נ"ג לתרץ קושיתן דשם ס"ל לר"ל דאכילה גסה שמה אכילה וביומא ס"ל דלאו שמיה אכילה ות' דשם היינו שקץ במאכלו וכאן איירא רק שאכל יותר מכדי שבעו וקשה לי הא קושיתם הוא גם אגמ' דיבמות דמסיק ג"כ בפשיטות דלאו שמי' אכילה ושם א"א לפרש דאיירא בקץ במאכלו דהא כיון דמצוה לאכול על השובע א"כ מינה הא דממעט אכילה גסה היינו באכל יותר מכדי שבעו אבל לא קץ במאכלו:
ולכן הנכון כמוש"כ בתוי"ש ביבמות לחלק בין אכל כבר כדי שבעו ואכל אח"כ עוד שפיר הוה שמי' אכילה אבל היכא דאיכא באותה אכילה גופי' אכילה גסה ל"ש אכילה וא"ש הך דיבמות:
והנה בספר הורה גבר הקשה א"כ מ"ק דרי"ו דמוקי לה באכל אכילה גסה כזו אטו משום זה פושע קרית לי' כמו שפריך לי' ר"ל ותי' דפליגי במש"כ משל"מ פ"ה מיסה"ת דרי"ו ס"ל כמו דבאכל איסור שלכד"א פטור ה"נ לא מקיים המצוה באכל שלכד"א ור"ל ס"ל רק לענין איסור פטור בשלכד"א אבל המצוה שפיר יוצא בשלכ"א והנה עדיין לא נדע במה פליגי לכן אומר דרי"ו לשיטתייהו דרי"ו ס"ל בחולין דאזלינן בתר הנאת גרון ור"ל ס"ל דאזלינן בתר הנאת מעיו וטעם פלוגתתם נראה עפ"י מה דאיתא בברכות דף מ"ד טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים מאי תקנתי' נלעסי' ונשדי כרישין קשין לשינים ויפה לבני מעים מאי תקנתי' לשקלינהו ונבלעינהו לפי"ז ס"ל לרי"ו דדרך אכילה בהנאת גרונו דהא בטחול זהו דרך אכילתו ור"ל ס"ל דהנאת מעיו דרך אכילתו דבכרישין דרך אכילתו בהנאה מעיו ולא הנאות גרון:
לפי"ז י"ל דרי"ו דאזיל בתר הנאת גרון דזהו דרך אכילתו לכן ס"ל כמו דפטור על אכילת איסור כשהוא שלכד"א ג"כ מצוה א"י בשלכד"א דליכא אפי' הנאת גרון אמנם ר"ל ס"ל דבתר הנאת מעיו אזלינן דזהו דרך אכילתו סובר דרק באכילת איסור פטור בשלכד"א אם אין נהנה בהנאת מעיו אבל המצוה שפיר מקיים אף בשלכד"א:
והנה בטו"א בר"ה הקשה ממנ"פ אי איירא רק שאכל אכילה גסה א"כ לוקי באכל בשלא בכונה ושפיר מיקרי פושע ואי איירא בשלא בכונה יקשה באמת מ"ט ס"ל לר"ל דל"ה פושע הא ס"ל ר"ל בפסחים דאכילת מצה שלא בכונה לא יצא ונראה דהנה פסח מצותו לאכול באותו בית ובאותו חבורה א"כ הרי הו' כמכוין לכן במצה דל"ש זה הסברא ס"ל דלא יצא [ובספר הורה גבר כ' כיון דצלאו לשם פסח מסתמא גם האכילה לשם פסח ולכן באכל סתמא יצא ולדעתי אין הוכחה מצלי אבל כפמש"כ ניחא כיון דבשעת אכילה ג"כ מדקדק שיהא נאכל בחבורה אחת שפיר סתמא אכילתו לשם מצוה] ודו"ק:
ונראה דר"ל דסובר שם ביבמות ויומא פ' דאכילה גסה לאו אכילה לשיטתו אזיל דבשבת דף ע"ה פליגי רי"ו ור"ל באכילה ע"י הדחק אי שמה אכילה וסובר ר"ל דשמה אכילה וא"כ י"ל גם באכילה גסה דשמי' אכילה היינו כהא"ג באכילה ע"י הדחק וכן יש להוכיח מירושלמי פ"ק דביצה דפליגי רי"ו ור"ל במבשל נבילה רי"ו פוטר מתוך שהותרה ור"ל מחייב דלית לי' מתוך לכאורה קשה טובא הא ר"ל ס"ל דאכילה ע"י הדחק שמי' אכילה א"כ הא ראוי לאכילת שלכד"א והו' אוכנ"פ [אך בכ"מ הביא גי' דגריס ר' אושעיא ס"ל דשמי' אכילה] ונראה דבאמת לר"ל דשמי' אכילה א"כ גם לענין איסור בשלכד"א אסור מה"ת א"כ שוב א"ר לאכילה מצד איסור גיד [וראיתי במגילה בהשמטות דכ' כך דמבשל גיד הו' צורך קצת בשדכד"א וכ' ליישב בזה קו' תוס' בביצה דבגיד ליכא אפי' צורך קצת ולפמש"כ תליא בפלוגתא דרי"ו ור"ל]:
והנה הפמ"ג בפתיחה הקשה לדעת הרמב"ן והה"מ דמלאכת אונ"פ אינה בכלל מלאכת עבודה א"כ הא דאיתא בביצה י"ב דמבשל גיה"נ ביו"ט לוקה למ"ד דלית לי' מתוך ואמאי ניהו דלית לי' מתוך הי' לא הו' מלאכת עבודה דרק משום איסור גיד אסור לאכלו בשלמא אי מקרא דאשר יאכל לכל נפש ניחא כיון דא"ר לאכילה ל"ה צורך אונ"פ אבל מלאכת עבודה לא הו' ונראה דהנה בפי' המשנה לקמן כ"ג מפרש פלוגתא דב"ש וב"ה לענין להחם כנגד המדורה דלב"ש הנאת הגוף אינו בכלל אונ"פ ולב"ה הו' בכלל אונ"פ לפי"ז יש לומר דהנה בספר היראים כתב ג"כ דטעמא דב"ה משום דהנאה הו' בכלל אונ"פ יען דאשר יאכל משמע גם הנאת הגוף כמו דלענין איה"נ לא יאכל משמע אף הנאה ולכאו' קשה א"כ מ"ט דב"ש הא בזה דלא יאכל משמע איה"נ לא מצינו פלוגתא דגם ב"ש מודה בהא ונראה דב"ש וב"ה לשיטתן דהנה בפסחים רפ"ו פליגי ר"א ורי"ו אי אכילה ביו"ט מצוה אי רשות [ועיי' ברשב"א שבת דף קל"ג מבואר דאכילת יו"ט כיון דהו' מצוה לא חשוב צורך הדיוט רק הכל צורך מצוה ודחי שם גי' בעהמ"א דגריס קו"ח מאונ"פ דהו' צורך דחי יו"ט מילה שלא בזמנו דהו' צריך מצוה א"ד שדוחה יו"ט עיי"ש] ולפי"ז יש לומר דב"ה סברו כר"י דאכילה ביו"ט מצוה א"כ יש לומר דגם הנאת הגוף בכלל אכילה ולב"ש לשיטתם דרי"ו שמותי הוא דאכילת יו"ט רשות א"כ לא הותרה התורה רק אונ"פ ממש דלא נוכל לומר דהנאת הגוף הו' בכלל אכילה כיון דאין אכילה מצוה כלל ומעתה יש לומר כיון דרק משום מצוה קריא אכילה כל הנאת הגוף ולכן ל"ה מלאכת עבודה אבל לב"ש דסברי דליכא מצוה באכילה ול"ה הנאה בכלל אכילה לדידי' ל"ש לומר דל"ה מלאכת עבודה דא"כ הנאת הגוף ג"כ ל"ה בכלל מלאכת עבודה אלא עכ"ח דלית לי' כלל האי' סברא כיון דל"ה מצוה הו' נמי בכלל מלאכת עבודה וב"ש וב"ה באמת בהא פליגי ועיי' רבינו בפ"א מיו"ט הט"ז דלחמם הו' הנאת הגוף:
והנה קו' הפמ"ג יקשה נמי אר"ל דסובר בירושלמי דלקי אמנם לפי האמור ניחא מאוד דהא לר"ל דס"ל אכילה ע"י הדחק שמי' אכילה קשה הא אכילת גיד שלכדה"נ יהא מיקרי אונ"פ אך לפמש"כ דטעמי' דב"ה דהנאת הגוף בכלל אכילה דאכילת יו"ט מצוה ושם אכילה עלי' א"כ יש לומר דאכילה שע"י הדחק ל"ה מצוה ביו"ט ולא הו' שם אכילה עלי' א"כ ניהו דלא הו' מלאכת עבודה הא עכ"פ עיקר הטעם הוא כיון דהו' אכילת מצוה לא מקרי מלאכת עבודה [אדרבא מצוה בו יותר מבשלוחו כמו דאיתא בגמרא דר"ז מחריך רישא] והיכא דהו' אכילת איסור ממילא הו' נמי בכלל מלאכת עבודה ומיושב היטב קו' הפמ"ג:
ולפי"ז מיושב קו' הצל"ח שם אמש"כ תוס' כיון דמחשבתו לאכול הו' צורך קצת והקשה הצל"ח הא באמת אכלו א"כ הו' אונ"פ ממש ולמש"כ מיושב דאף דאכלו לא הו' אכילת איסור אכילה שיהא מלאכת אונ"פ כיון דבעינן אכילה של מצוה רק לענין צ"ק שפיר כתבו תוס' כיון דמחשבתו הי' לאכול אף דמחשבתו לאכילת איסור מיקרי צ"ק כמוש"כ תוס' שבת דף ק"ה דלענין מלאכה הצריכה לגופה אף דבאמת אסור בהנאה עכ"פ כיון דאסור ליהנות ממנו הו' צל"ג:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה