אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק י · הלכה ב

הלכה א

וכן אכילת שירי מנחות מצות עשה וכו'. והנה בהא דפריך הש"ס יבמות דף מ' על אבא שאול הכא במנחה מאי תרי גוונא אכילה איכא קשה לי דהנה תוס' הוק' אמאי לא מפרש רצה אוכלה לשם מצוה רצה אוכלה לשם סעודה ותי' דל"ב כונה למצוה ובכונה לשם סעודה ג"כ יצא וקשה לי דהנה בעירוכין דף ז' איתא דכהנים חייבין בזימון ומשני ס"ד דכתיב ואכלו אשר כופר בהם והאי כפרה הא הו' אכילת חובה ופטירי מבה"מ קמ"ל דואכלת ושבעת כתיב והא איכא והנה סתם מנחה היינו עם שמן כמש"כ הר"ת פסחים דף ל"ח מנחת מחבת ומרחשת [והר"ש פ"ק דחלה כ' דמשכחת במנחת מאפה תנור אבל להר"ת לא ניחא לי' לאוקמא בהכי] א"כ הא דתנן הי' עומד בירושלים נוטלה לאוכלה מברך המוציא מוכח דבסופו סופגנין ג"כ מברך המוציא הנה כן יש להוכיח מכאן דמשני דאכלת ושבעת כתיב והאיכא עכ"פ הא הו' סופו סופגנין ואמאי מברך בהמ"ז וע"כ לומר דאייריא בקבע עליו לסעודה וכהא"ג כ' בישועת יעקב סי' קע"ט והנה זה ניחא לסברת רבנן ביבמות גבי יבמה דהותרה אף הנאת הגוף ה"נ אף דהו' חובה מברך כיון דאיכא שביעה וקביעת סעודה שפיר מברך אבל לאבא שאול דאסור הנאת הגוף באמת לא מחייב בהמ"ז דנהי דאיכא שביעה הא הו' סופו סופגנין מאי אמרת דהא קבע סעודה עלי' ז"א הא לאבא שאול עביד איסורא אי דעתו לקבוע סעודה סעודת הדיוט דכל אכילתו צריך שיהא רק כאוכל משולחן גבוה [וכמש"כ תוס' בחגיגה דף ח' דבאמת מהא"ט נדונ"ד א"ק ביו"ט אף דיכול לצאת בו חובת שמחה כיון דעיקרו לגבוה א"י בו חובת שמחה רק שבאמת יקשה לתוס' חגיגה הנ"ל מהך דעירוכין אמאי חייב בבהמ"ז כיון דעיקר אכילתו אכילת חובה הו'] ואמנם כל זה אחר דכתיב מצות תאכל מצוה אבל אי לאו קרא הא גם לא"ש שפיר הו' מחייבין בבהמ"ז היכא דאכל לשם סעודה א"כ מ"פ הגמ' מאי תרי אכילות איכא הא שפיר מתפרש יכול יחזור להתירה ראשון רצה אוכלה רק לשם חובה ופטור מבהמ"ז דכל אכילתו נחשב כאכילת משולחן גבוה ואף דשבע ממנו הא הו' סופו סופגנין פטור מבהמ"ז רצה אוכלה לשם סעודה והו' כשאר אכילת הדיוט וחייב עלי' בהמ"ז קמ"ל מצות תאכל מצוה דמצוה לאוכלה רק לשם אכילת חובה ומפטר מבהמ"ז וצ"ע:
ועוד קשה לי מאי פריך רצה אוכלה רצה אינו אוכלה איכא תרי גוונא אכילה די"ל רצה אוכלה היינו בב"א רצה אוכלה בכזית בכדא"פ וראי' לזה מפסחים קי"ד אכלה לחצאין בכא"פ יצא ע"כ דאיכא סברא דצריך לאוכלה בב"א ממש:
והנה רבינו לא הביא כלל דכהן המקריב חייב לאכול כזית מן המנחה ואין לומר דס"ל כמסקנת הגמרא רצה אוכלה חלוט דהא גם זה לא הביא רבינו דלא יצא בחלוט וכן הקשה בערוך לנר ונראה ליישב דהנה הא דקאמר רצה אינו אוכלה לכאו' פשיטא דצריך לאכול כיון דמ"ע הוא א"כ מעביר על המצות אך יש לומר דאיתא ביומא ל"ט אם מגיע כפול הצנועין מושכין ידיהן א"כ ברבו כהני משמר שחולקין עמו ואין מגיע כזית הו"א רצה אינו אוכל אם הוא מהצנועין שמושך ידו כשאין מגיע לו כזית ת"ל מצות תאכל דגבי כהן המקריב חייב לאכול אף שאין מגיע לו כזית ואמנם בקידושין דף נ"ג משמע דכן בשאר מנחות אם מגיע לו כזית חולקין אם לאו אין חולק הא סוג' חולק אהך דיבמות ורבינו הא כתב לקמן דאם מגיע כזית חולק כהך דקידושין א"כ לית לי' להלכתא כהך דיבמות וא"ש:
והנה קשה לי לרבנן דאבא שאול אמאי לא מוקי לה כהך דאיתא בסוטה דף י"ח דיבמה שזינתה רצה מיבם רצה חולץ לה א"כ אף דפליגי אאבא שאול היינו בסתם אבל בזינתה שפיר מודין רבנן דרצה חולץ רצה מיבם כיון דזינתה בוודאי כונתו אינה למצוה אלא להנאתו לכן רצה חולץ רצה מיבם:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה