אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק טז · הלכה יד

הלכה יג

מי שנדר או התנדב שמן כיצד עושין בו קומץ ממנו קומץ ונותן עליו מלח ויורד לאישים וכו' ומנסכו ע"ג השיתין. והנה בכ"מ תמה דבפ"ה מאיסורי מזבח כתב דנסכי יין אין צריך מלח א"כ כיון דפסק דיורד לשיתין איך כתב דבעי מלח ותי' דבא בנדבה בעי מלח ולח"מ הקשה הא הטעם דממעט מלח דאין לאישים שייך גם בנדבה והניח בצ"ע ונראה ליישב דהנה לפי דברי הלח"מ א"כ לשמואל דסובר דאזיל לאישים באמת בעי מלח וא"כ לפי"ז יש לומר גם לדידן בעי מלח דהרי שמואל בזבחים דף צ"א יליף כן מקרא דריח ניחוח ובגמרא דחי ודרשינן דרק אצל הקב"ה מתקבל כמו אישים ולפי"ז מהא"ט גם מלח בעינן ועוד נראה להכריח כדברי' דהנה בפ"ה מאימ"ז כתב דהא דאין צריך מלח מדברי קבלה וכתב עליו בכ"מ ולח"מ דקאי אעצים דמקרא אין למעט כיון דדמי במקצת לקרבן ורק מדברי קבלה ממעטינן ולפי"ז בנסכי יין דבא בפ"ע ונקרא קרבן כמבואר בגמרא דגם שמן דבא בפ"ע מרבינן מקרבן ולפי"ז אף דל"ד לכל צד דאין לאישים אפ"ה בעינן מלח ורק נסכי יין דבא עם הזבח או מנחת נסכים דבא עם המנחה אזי ל"ד לקרבן כ"כ כיון דאין בא בפ"ע ועוד יש להוכיח דהרי בדף ק"ו דקאמר הרי עלי למזבח יבוא לבונה ופריך ותו ליכא האיכא נסכים ומשני לשיתין אזלי ויקשה אי ס"ד דלא בעי מלח דלא מיקרי קרבן א"כ איך ס"ד דהוא בכלל עלי למזבח ואין לומר דלס"ד דלא ידע דלשיתין אזלי רק לאישים באמת בעי מלח אבל כיון דמשני דלשיתין אזלי שוב גם מלח ל"ב דז"א דהא באומר פרשתי ואין יודע מה פרשתי משמע שם דצריך להביא גם נסכים בפ"ע וכמו שנראה גם דברי רבינו בפרק זה ואי אמרינן דהדר גם מזה דאין צריך מלח דל"ה קרבן א"כ למה צריך להביא כלל נסכים אעכ"ח דמהא לא הדר ובעי מלח ובכלל קרבן הוא ושפיר צריך להביא גם נסכים ובאמת במל"מ תמה בזה למה באומר פרשתי וא"י מה פרשתי צריך להביא נסכים הא לא הו' בכלל מילתא דבא למזבח ולפמש"כ ניחא כיון דבעי מלח הו' בכלל מזבח [ובמק"א כתבתי עוד לחלק דשפיר חשוב דבר העולה למזבח יען דאין הולך לשיתין מיד אלא דהולך על המזבח ומשם לשיתין ע"כ שפיר חשוב דבר העולה על המזבח] ועוד ראי' לזה ממש"כ רבינו בפ"ה מערכין דאם הקדיש נסכים והי' בהן יינות ושמנות אינן יוצאין מידי מזבח לעולם דראוין למזבח הרי דיינות חשוב דבר שראוי למזבח כשאר קרבן וע"כ א"י מידי מזבח.
ואולם קשיא לי מכאן אתוס' זבחים דף ע"ו דיקדישו את השמן ולא יהי' חולין לעזרה ולאכילה יפדנו יקשה הא אם אין מצורע הו' חולין שהקדיש שמנו לבדה"ב א"כ א"י מידי מזבח לעולם ועיי' תוס' מנחות דף ק"ד שהקשה כן מתודה וכן מב"ב גבי ביכורים ושם כ' דאין עצמו חזי למזבח שפיר הקשו דיקדשנו לבדה"ב כיון דלחם תודה אין למזבח וכן הביכורים אין למזבח וכן במש"כ תוס' גיטין דף מ"ז בהא דחולין ותרומה מעורבין זב"ז דהקשו דיקדשנו למזבח משום דחיטין א"ח למזבח רק סולת בזה כתב רבינו דאם הקדישו למזבח אין יוצא מידי מזבח לעולם וכן מוכח ממש"כ רבינו פ"ד מאמ"ז דאתנן אין חל על יין ושמן שראויין לבדה"ב אבל על חיטין ועשאן סולת ענבים ועשאן יין שרי הרי דבחיטין לא שייך דא"י מידי מזבח לעולם אבל כאן ביין ושמן דראויין למזבח קשה [ועיי' פסחים ל"ה דענבים אין כ"ש מקדשן והה"ד חיטין] וא"כ איך יקדשנו הא א"א אח"כ בפדי'.
הנה מתבאר מדברי רבינו דפסק דלא כשמואל דנדר יין מזלפין ע"ג האישים וכתב בבה"ז מנחות דף כ' מדאיתא התם דאין יין לאישים מוכח דלא כשמואל ודחי זאת דהא לפמש"כ רבינו דיש חילוק בין יין הבא עם הזבח ליין הבא בפ"ע בנדבה דבעינן מלח א"כ אין ראי' מהתם די"ל הך דמנחות ממעט יין נסכים דאין לאישים כמו דלא בעי מלח וכ"כ בצ"ק אבל קשה לי דגמרא קאמר אפיק עצים ועייל נסכים והרי עצים דבעי מלח רק בעצים הבא בפ"ע ב' גזרי עצים דהיינו בבא בנדר ובנדבה ולכן עכ"ח הא דקאמר עייל נסכים היינו ג"כ בבא בפ"ע בנדבה דאין ממנה לאישים דאי רק בבא עם זבח ממעט א"כ למה צריך לומר עייל נסכים שבא עם זבח הא גם בעצים מצי איירא בעצי מערכה שלא קיבל עליו בנדבה רק בבא להכשיר הקרבן להקריב האימורים לכן לא בעי מלח והא דלרבי צריך מלח רק בעצים נדבה לכן כמש"כ תוס' שם וע"כ משום דממעט עצים משמע אפי' עצי נדבה אפיק עצים ועייל נסכים הבא בפ"ע בנדבה ג"כ ל"ב מלח דאין ממנה לאישים וא"כ שפיר מוכח מכאן כשיטת רבינו דלא קייל"ן כשמואל אלא דקשה איפכא הא דפסק רבינו דבעי מלח בבא בפ"ע בנדבה והא בגמרא הנ"ל מוכח דאף יין הבא בפ"ע א"צ מלח ונראה ליישב דזה רק לרבי אבל לרבנן דסברי עצים אין צריך מלח והיינו מטעמא שכתב רבינו דדבר זה קבלה הוא ולא נתמעט מקרא כיון דבאמת עצים הבא בפ"ע קרבן הו' כמוש"כ הכ"מ א"כ לא צריך לומר אפיק יין ואמרינן באמת עצים הבא בפ"ע קרבן הו' שפיר בעי מלח דע"ז לא בא הקבלה וכדאיתא בת"כ יכול שלא יביא בפ"ע ת"ל קרבן כמוש"כ תויו"ט פי"ב דמנחות.
והנה כ"כ ליישב דלכן לא פסק כשמואל יען דפליגי ר"ג סובר כל הראוי למזבח מקדש ריוה"ש אומר הראוי' לאישים ומסיק דנפ"מ בינייהו יין ודם וא"כ אי איתא כשמואל דיין לאישים א"כ גם יין עלה לא ירד א"כ מוכח דרק ראוי למזבח מיקרי אבל לא ראוי' לאישים בזה נראה לי לפרש פי' המשנה לרבינו התמוהים מאוד במנחות דף ע"ד מנחת נסכים למזבח ואין בהן לכהנים וזה יפה כח המזבח מכהנים וביאר בפי' המשנה לאותיי יין המתנדב למזבח בלא קרבן דלא תימא מזלפו ע"ג האישים והוא נשרף וכלה קמל"ן דלא אלא מנסכו כשאר נסכים ויורד לשיתין ותויו"ט תמה דכלום כח מזבח יפה אלא באש ובגמרא הכי אמרינן לאפוקי מדשמואל דאמר לאישים קמל"ן דוקא אלו למזבח אבל יין לשיתין ואין כח מזבח יפה בהן כיון דאין לאישים ולמש"כ ניחא כיון דמדר"ג ור"י מוכח דיין ראוי' למזבח ואין ראוי' לאישים לכן לא ניחא לי' לפרש דלאפוקי דשמואל אתי דלשמואל גם ביין כח מזבח יפה אבל התנא סובר דאין לאישים ואין כח מזבח יפה דהא ממשנה הנ"ל דזבחים מוכח דיין ראוי' למזבח מיקרי ולכן לר"ג לא ירד לכן מפרש דלאפוקי דשמואל אתי דלשמואל יפה כח האש בהן והתנא סובר דיפה כח המזבח ולא מכח האישים איירא התנא אלא דיפה כח קדושת מזבח כמשנה דזבחים דלר"ג לא ירד דראוי' למזבח ולר"י לא ירד דאין ראוי' לאישים ואין ראוי' לאישים בעינן אבל פשיטא דראוי' למזבח מיקרי לכן גם כאן מפרש דהא דקתני יפה כח מזבח היינו דראוי' למזבח ולא לאישים וע"כ ניחא דפסק דלא כשמואל דלפי פירושו במשנה דמנחות דלא קייל"ן דשמואל וזה ברור.

וכיצד עושה ביין וכו'. ובכ"מ תמה דהא פסק דדבר שא"מ מוכר ותי' דברייתא סתמא קתני ועוד תי' דהוא פ"ר ועלח"מ שהקשה ע"ז ולי נראה לישב דהנה בצל"ח חדש מדייק בהא דמשני הא ר"י והא ר"ש ופירש"י הא דשמואל כר"ש ולא מצינו כן בש"ס רק אנא דאמרי כר"ש ולכן מפרש הצל"ח דהך הא ר"ש קאי אברייתא דקתני סתם יין לספלים כדר"ע זה קאי כר"ש והיינו דאף דא"מ שרי אפ"ה לספלים משום דקבלה היתה בידם דלספלים אף דליכא איסור לא תכבה [והיינו כפי' הכ"מ] אלא דצריך הבנה הא גופי' אי כר"ש למה באמת לא נדרש הך קרא דלאישים ונראה דהנה רבינו פסק דמוכרי בגדים מוכרן כדרכן ואיני חושש ובלהעביר המכס פסק דאסור [ופי' הטו"ז משום פ"ר] ותמהו דבב"ק סו"פ הגוזל בתרא משמע דהכל חד תנא הוא ויש לומר דהנה בח"ס בתשו' הביא דברי החו"י שהקשה למה בלהעביר המכס שרי דמקרי א"מ הלא זה רק מיקרי מלאכה שאצל"ג ולמה בשבת אמרינן א"מ ומלאכה שאצל"ג חייב דמילתא אחריתא הוא ותי' דבשבת אזלינן בתר המעשה שהמעשה מתועב א"כ אף אי דא"מ הקפידה שהמעשה לא יעשה לכן מלאכה שאצל"ג אסור אבל לעניין שאר אסורין כמו כלאים הקפידה שלא יהנה וכיון דאין נהנה במתכוין דהא אצל"ג מקרי אין מתכוין ושלא לפרש דברי רש"י דל"ה פ"ר יען דאפשר בטיפין קטנים ואי עביד בגדולים שוב א"מ ושרי וביאר דהכונה בוודאי אם יבוא אחד לשפוך יין על מזבח ויאמר שאין כונתו לכבות לאו כל כמיני' ורק אי אמרינן דמצוה אז שוב שייך לומר דיאמר דא"מ לכבות רק למצוה והנה בגמ' פריך לא תכבה ומשני למצוה וע"ז קשה הרי קרא דלאישים דרוש בספרי המעלה כאילו העלהו לאישים א"כ איך תאמר דלכן ל"ח ל"ת יען דלמצוה הרי לא ידעינן כלל דמצוה רק מהכא דלאישים והרי קרא דלאישים מדרש דרק כמעלה לאישים א"כ שוב יקשה אמרת לא תכבה ול"ש כיבוי דמצוה דהרי באמת י"ל דל"ה מצוה ומתקיים קרא דלא תכבה א"כ הוה דרשת שמואל מערכה על הדרוש ורק ע"כ נאמר דהני תרי קראי מתקיימים למ"ד א"מ שרי וא"כ בטיפין קטנים שרי לזלף על אישים א"כ שוב שפיר דרשינן קרא דלאישים דמזלף על האישים ולא עובר כלל על לא תכבה א"כ שוב אף אם מזלף בטיפין גדולים ג"כ שרי דשוב הוה כיבוי דמצוה והוא מתכוין למצוה מיקרי א"מ ואף דהוא אצל"ג בשאר אסורין היינו א"מ ושרי ועיש"ה ומעתה אני אומר זהו רק דעת שמואל אבל י"ל דבאמת אצל"ג גם בשאר אסור ובהא פליגי הני ב' ברייתות באותו ברייתא דקתני או אלא בלאישים אמרת לא יכבה ע"כ כר"י אולם ברייתא דקתני לספלים אתיא כר"ש וא"כ אי כבר הוה ידעינן דיש מצוה לאישים לא הוה קשה מלא יכבה דהרי הוה אין מכוין כיון דכונתו למצוה אלא דמקרא דלאישים א"א ללמוד דיש מצוה ושנאמר דמהא"ט ל"ש לא יכבה יען שכונתו למצוה דזה הוה מערכה על הדרוש ואף דאפשר בטיפין קטנים אותה ברייתא לא סבירא להו זאת וע"כ הוה פ"ר וא"כ א"א לדרוש לאישים שנאמר דהוה מצוה ומשום הא"ט לא יהא חייב משום לא תכבה דהרי דילמא אין מצוה ושייך לא תכבה ולכן סובר לספלים או דסובר נהי דאפשר בטיפין קטנים אכתי הוה מלאכה שאצל"ג וא"כ שייך לא יכבה ולכן סובר לספלים אבל לא בהחלט משום לא תכבה דהרי אי מצוה הוה ל"ש לא תכבה אלא דסובר דל"ש לומר דשרי משום א"מ דכונתו למצוה דהרי דילמא אין כאן מצוה והוה מערכה על הדרוש אבל שמואל סובר דמלאכה דאצל"ג וא"מ בשאר אסורין חדא הוה ושרי.
ובזה יש ליישב דברי הרא"ש פי"ד דשבת דמוכח דמדפריך הא מכבה מוכח דלא כערוך דבלא ניחא לי' ג"כ אסור ותמהו עליו הא בגמ' מסיק הא ר"י הא ר"ש דלר"ש באמת ל"ה מכבה ונראה דרא"ש סובר דלא ניחא לי' ג"כ הוה כאצל"ג ואסור בשאר אסורין וא"כ הא דפריך מלא יכבה ומשני מצוה שאני והיינו דהוה אצל"ג והיינו פ"ר דלא ניחא לי' ואפ"ה מסיק דלר"ש ג"כ לספלים ע"כ משמע דסובר דאצל"ג דהיינו פ"ר דלא ניחא לי' ג"כ אסור ורק לשמואל סובר אצל"ג בשאר אסורין היינו א"מ אבל לדידן בשבת דאצל"ג חייב גם בשאר אסורין חייב כקו' חוי' באמת וא"כ היינו פ"ר דלא ניחא לי' דאסור בשאר אסורין וא"כ מיושב סתירת רבינו דהוא סובר תרי תנאי אליבא דר"ע וכמש"כ תוס' כאן רק תוס' הבינו הך ר"ע דהכא סובר דבר שא"מ אסור ולפמש"כ רק מוכח דסובר אצל"ג חייב בשאר אסורין דהיינו גם בכלאים אסור להעביר המכס ול"ח זה א"מ רק דזה הוה אצל"ג אסור בשאר אסורין אבל א"מ שפיר שרי אף בשאר אסורין ורק ר"ע דב"ק דהיינו תנאי אחרים אליבא דר"ע סברי אף אצל"ג שרי בשאר איסורין כמו דבר שא"מ ורבינו פסק כאן דלספלים יען דלשיטתו דסובר גם בלהעביר המכס אסור משום דזה הוה אצל"ג דאסור בשאר אסורין אבל בא"מ פסק שפיר דשרי בכלאים ודו"ק.
ובמש"כ א"ש דהקשה בצ"ק נוקי ברייתא דקאמר אמרת לא יכבה גם כר"ש אלא דסובר בלא ניחא אסור ולעולם כר"ש ושמואל סובר לא ניחא לי' שרי לפמש"כ אותה ברייתא דנקט בהחלט לא יכבה ע"כ כר"י אבל ברייתא דקתני סתמא לספלים היינו דלא פשיטא לי' הך לא יכבה דהרי אי מצוה הוה ל"ש לא יכבה אלא דלא נוכל לדרוש מכאן מצוה הוה משום דהוה כמערכה על הדרוש והנה לפמש"כ גם למסקנא אנו צריכין למה דמשני מצוה שאני וכ"כ בבה"ז וצ"ק השיג עליו דא"כ גם שמואל מצי סבור אצל"ג חייב וכאן שאני דלמצוה הנה לפמש"כ זהו באמת מה דמשני הא ר"י דהיינו באצל"ג סובר כר"י וכאן שאני דכונתו למצוה שאנו אף דהוה אצל"ג בשאר אסורין היינו באין מתכוין.
והנה אפשר ליישב עוד עפ"ד של בה"ז דהוכחת הרא"ש קאי דכאן רק אמרינן כיבוי דמצוה שאני ול"א דלא ניחא לי' ולפי"ז י"ל בהא פליגי ברייתא דר"ע סובר רק משום כיבוי דמצוה א"כ הוה מערכה על הדרוש דאי אין מצוה שוב שייך לא יכבה א"כ אין ללמוד דהוה מצוה אבל שמואל סובר לא ניחא בלא מצוה ג"כ שרי א"כ שייך שפיר לדרוש לאישים ממש ול"ש דמכוין דפ"ר דלא ניחא לי' הוה דשרי ולפ"ז הא דקאמר הא ר"ש קאי שפיר אברייתא דקתני לספלים אלא דסבירא לן דלא ניחא לי' אסור רק בעינן למצוה וזה שייך רק אי ידעינן כבר דלאישים אבל לדרוש מקרא דלאישים א"א לדרוש דמערכה על הדרוש דטעם דנדע דמצוה הוה אסור אף באין מכוין ולא ניחא לי' וא"ש דפסק רבינו דלספלים כסתמא דאתיא גם כר"ש וכמש"כ הצל"ח והכ"מ וניחא דפסק דבכלאים לא ילבש בעבור להעביר המכס דפ"ר דלא ניחא לי' אסור אולם יש לתמוה דהא בדף פ"ד קאמר גמ' דנסכים בפ"ע דלר"ג לא ירדו וכן לר"י ע"כ דחזי לאישים והיינו לשמואל ונהי דרבינו בפ"ג מפהמ"ק כ' דבאמת ירדו והיינו לשיטתו דלספלים קאי אבל עכ"פ מסתמא דגמ' מוכח כמ"ד דלאישים ויתבאר זה להלן.

כיצד עושה קומץ ממנו וכו'. הנה מוכח דפסק כמ"ד דן מינה ומינה ובבה"ז מנחות דף ק"ז הקשה דרבינו בפי"ד ממא"ס פסק משקין היוצאין כמותן חוץ מענבין וזתים דחייבין בערלה והיינו כרבנן דר' יהושע דסברי דן מינה ואוקי באתרא כדאיתא בחולין דף ק"כ וכן הקשה בש"א החדש ובלח"מ הקשה כהא"ג משבועות הפקדון דפסק ג"כ דן מינה ואוקי דאתרא ונראה ליישב דהנה תוס' בפסחים דף כ"ד הקשו אביי מסיק שם דזיעה בעלמא ובחולין מוכח דילפינן ערלה פרי פרי מביכורים משמע מקרא הוא דאתמעט ותירץ אי לאו פרי פרי מביכורים ל"ה אמרינן דזיעה בעלמא הוא וברשב"א חולין ופנ"י בפ"ק דקידושין כתב דמדחזינן דממעט משקה פרי דעלמא מקר' דפרי מזה מוכח דזיעה בעלמא הוא ולאו מסברא והנה בחכ"צ סי' כ' הקשה לר"ז מאי מייתא ראי' מערלה אדרבא תיקשה לי' כל הנך אסורין דאמרינן במשקין היוצאין מהן כמותן כמו בחדש כלאים הקדש וטבל מוכח דשלכדה"נ אסור וקשיא לרי"ו והא דערלה דאין סופגין רק דמועטינן מקרא פרי פרי מביכור' ולכן העלה דר"ז לא ידע מברייתא דמייתא התם בחולין וכבר השיג בפנ"י בקנ"א דזה דוחק לומר דר"ז לא ידע מכל הנך דמייתא בחולין ובפנ"י הקשה עוד איך קאמר אביי כל אסורין שבתורה אין לוקין חוץ מכה"כ והא חמץ חלב ונבילה דיליף מנפש דמשקין כמותן א"כ גם שלכדה"נ אסור ואף דאביי קאמר משום דזיעה בעלמא היינו לומר דשלכדה"נ אסור רק זהו זיעה בעלמא אבל עכ"פ מודה דהוה שלכדה"נ וא"כ בחמץ וחלב דרבי קרא דהמחהו וגמעו דחייב שלכדה"נ ג"כ חייב וגם לרי"ו גופי' קשיא דסובר דכל אסורין אין לוקין אשלכדה"נ יקשה מכל הני דהמחהו לוקין עליהן א"כ שלכדה"נ ג"כ חייב וכן הקשה לר"ז אליבא דרי"ו א"כ חמץ וחלב דמשקין כמותן מנפש א"כ שלכדה"נ אסור וא"כ איך קאמר רי"ו דאין לוקין עליהן.
עוד הקשה בחכ"ץ [וכן כהא"ג במהרש"א] הא דקאמר בגמ' דחדש וכלאים והקדש ואינך יליף מתרומה וחד מהני דמשקין כמותן והא שם בהומחה גוף האיסור אבל המשקין דזיעה בעלמא לא איתרבי.
ונראה ליישב דהנה תוס' הוקשה הא שתי' בכלל אכילה ותי' במידי דשתי' כגון יין ושמן והכא במידי דבר אכילה דממחי להו אך בתוס' נדה דף ל"ב כתב דהו"א דחלב מהותך לאו שמי' חלב מוכח דתוס' סברי דאי מטעם אכילה הי' חייב דשתי' בכלל אכילה אבל בכלל שם חלב לא הוה כאן דאישתני מברייתו ומצורתו וכהא"ג כת' גם ברשב"א חולין ליישב קושיות תוס' ומעתה אני אומר דבשני תירוצים אלו פליגי ר"ז ואביי בפסחים לר"ז הא דמשקה פרי ערלה פטור דהו' שלכה"נ ולדידי' הא דצריך קרא לרבות המחה היינו משום שלכ"ד אכילה ובצל"ח הקשה זה ל"ח שלכד"א כיון דאינה עומד לכך וא"א ליהנות באופן אחר אך נראה דא"ש מאד דעכ"פ רק כשתי' הוא ושתי' אין בכלל אכילה ובשלמא אי שלכדא"כ חייב ע"כ החיוב מטעם אכילה אבל כאן דשלכדא"כ פטור רק דעתה דרכו בכך והוא כדא"כ כסברת צל"ח א"כ שוב ל"ה אלא כשתי' ופטור מטעם דשתי' אינה בכא"כ כסברת תוס' חולין ושפיר מייתא ר"ז ראי' דשלכדא"כ פטור דאז אין לוקין אמשקה דפירי ערלה דבשאר מי פירות אישבכא"כ כמש"כ תוס' בחולין אמנם אביי סובר דאין הטעם משום דשלכדא"כ דהא עכ"פ שתי' הוא ושתי' בכא"כ א"כ שוב הוא כדה"נ רק הטעם דזיעה הוא ולא פירי יען דנשתנה מברייתו והיינו לומר דשתי' בכא"כ אכילה וא"כ ל"ש דשלכא"כ חייב בחמץ וחלב דז"א דהחיוב באמת מטעם דשתי' בכא"כ ול"ה שלכד"א דהא עומד לשתי' וא"כ כיון דרבי' קרא נפש לרבות השותה דבכלל אכילה א"כ ל"ה שלכדא"כ דרק משום שתי' חייב דבכלל אכילה וכן חדש כלאים הקדש וטבל דמשקין כמותן משום דילפי' מהנהו דשתי' בכלל אכילה ורק להיפך אמר ר"ז דמשקין דערלה דפטור ע"כ יען דסובר דגם משום שתי' אין לחייבו כיון דערלה מיעטה קרא פרי פרי מביכורים א"כ לא ילפינן מהנהו דרבי קרא נפש לרבות שותה לכן פטור ומוכח שלכד"א פטור.
ובזה א"ש מה דרבו קרא הטמאים לאסור צירן ורוטבן ופריך ל"ל ליגמור מהני והקשה בחכ"צ דילמא רק בשותה גוף האיסור שנמחה אבל צירן לא ולכן צריך הטמאין דאף בצירן לבד חייב ולפמש"כ א"ש אי שתי' בכלל אכילה וודאי דאין לחלק בין אי המחה גוף האיסור וילפינן הא מהא דהא מסברא שתי' לאו בכלל אכילה ורק רבי' קרא א"כ גם בצירן נוכל לילף דהוה בכלל אכילה ול"ל הטמאין אך לאביי דסובר הא דרבי נפש לרבות שותה היינו משום דנשתנה אין שמו ועצמותו עליו לדידי' שפיר שייך לחלק בין המחה הגוף האיסור דרבי קרא דחייב משום דהא עכ"פ גוף האיסור הוא שנשתנה אבל במשקין היוצאין דזיעה בעלמא אין נילף מנפש ולדידי' באמת משקין היוצאין אין כמותן וברייתא דקתני דהוה כמותן היינו כר"א דדן מינה ומינה לילף מביכורים דחייב וא"כ ניחא מה שהקשה הפנ"י לאביי חמץ וחלב שלכד"א חייב וכיון דלדידי' זיעה גרע ואפ"ה כיון דרבי קרא לרבות נפש לרבות שותה חייב א"כ כש"כ שלכדה"נ דלפמש"כ ניחא דלאביי י"ל שפיר דלא מיקרי כלל שלכדה"נ דשתי' בכלל אכילה מצד הסברא דעכ"פ שתי' הוה אלא משום דנשתנה אין שמן עליו פטור בעלמא ובחמץ וחלב גלי קרא נפש דחייב אף דנשתנה אבל לא משום דשלכד"א חייב ולפי"ז א"ש מה דהקשה בלח"מ פ"י מחומ"צ וכן בש"א דבה' שאר אה"ט כ' רבינו הטעם דשתי' בכלל ולא כ' משום נפש לרבות שותה משום דרבינו מפרש דקרא מרבה דשתי' בכלל אכילה משום דפסק כר"ז דהא דצריך קרא לרבות שותה היינו משום דשתי' בכלל אכילה ולא מטעם דנשתנה.
ומעתה א"ש ג"כ דפסק רבינו דן מינה ואוקי באתרא דהנה נראה לי כלל חדש בזה דהיינו היכא דאי נאמר דן מינה ומינה יהא שווין לגמרי אז אמרינן דן מינה ומינה אבל אי אף אי נילף מינה ומינה ג"כ לא יהא הדין שוה להא דיליף מיני' כהא"ג הלכה דאוקי באתרא וא"כ לפי"ז א"ש דברי רבינו כיון דבביכורים אין מביאין משקין אף יין ושמן א"כ לא דמי תרומה לביכורים דבתרומה שהביא משקה יין ושמן חייב והוה תרומה ושאר משקין ל"ה תרומה כלל כן יש חילוק בהביא פירות ודרכן [והא דביכורים גם שאר פירות שדרכן מביאין היינו משום דלדידי' ל"ש לחלק ולומר כיון שדרכן הוה משקין דא"כ גם ענבים וזיתים שדרכן אמאי מביאין וע"כ אף שדרכן במימהו קיימי אבל בתרומה שפיר י"ל בפירות שדרכן ל"ה תרומה וענבים שדרכן הוה תרומה יען דאף שהביא משקין יין ושמן הוה תרומה] אך לכאורה היינו לפירש"י דביכורים אין מביאין יין ושמן אבל לדעת רבינו בפ"ז מביכורים פסק דמביאין משקה מענבים וזיתים והיינו כמש"כ רבינו בסוף תרומה בפ"י המשנה לפרש אין מביאין ביכורים משקה אלא מן הזתים וענבים מני ריה"ש היינו במשקה יין ממש ויש לו ראי' מירושלמי דפריך עלה מהא דסוף חלה יוסף כהן הביא ביכורים משקה ולא קיבלו מיני' ומשני בשלקטן משעה ראשונה ע"מ כן מוכח כפירוש משנה דיין ושמן עצמן מביאין ביכורים א"כ לכאורה ל"ש לתרץ כנ"ל דהא גם בביכורים ג"כ יש חילוק במשקין עצמן בין יין ושמן לשאר משקין היוצאין מפירי אך הדבר ניחא דהנה לר"ז דסובר דהוה שלכד"א ושתי' אין בכלל אכילה א"כ לפי"ז בהא פליגי ר"מ סובר דון מינה ומינה והיינו דביכורים דמביאין יין במשקין משאר פירות אין מביאין אבל הביא פירות ודרכן שפיר מביאין דבזה אמרינן משקה היוצאין כמותן ובתרומה ג"כ תירוש ויצהר חייב בתרומה ומשקה משאר פירי א"ח [ואף דפירות עצמן חייב מה"ת בתרומה כדעת רבינו בה' תרומה] ומעתה כשקרא תרומה של פירות הנה בענבים וזיתים משקין כמותו ובשאר פירות יליף מביכורים דג"כ חייב אמשקה משום תרומה א"כ שוה תרומה לביכורים בכל צד בהביא משקה בין בתרומה בין בביכורים משאר פירי ל"ה כפירי עצמן ובהביא פירות ודרכן משקין כמותן בין בתרומה בין בביכורים ור"י סובר דן מינה ואוקי באתרא דאף בביכורים בהביא פירות ודרכן חייבין בתרומה אין משקין כמותן דאוקי באתרא כמו במשקין מתחלה ל"ש תרומה כך בפירות שנעשה משקין א"ח בתרומה משום דהוא שלכד"א ואי משום דעומד עתה לכך לאו שתי' בכלל אכילה היא אבל בביכורים דלא כתוב אכילה לכך במשקה בשאר פירות ג"כ איכא חיוב ביכורים דהא ל"ה שלכ"ד כיון דעתה עומד לכך וא"ל דאכתי ל"ה רק שתי' הא כיון דלא כתוב אכילה סגי בדרך שתי' בכך כמוש"כ לפי סברת הצל"ח [אף דתוס' כתבו בביכורים גרע דל"כ בי' אכילה היינו לענין ענבים דל"ש לחייב מטעם שתי' בכלל אכילה אבל עתה דרבי קרא דיוצא מענבים דחייב אף דל"ש שתי' בכלל אכילה שוב חייב אף במי פירות דל"ש לומר דגרע מיוצא ענבים דבזה ל"ש שתי' בכלל אכילה דהא לא כתוב אכילה וא"צ לטעם דשתי' בכלל אכילה] והא דהביא שאר משקין א"ח משום ביכורים משום דמשקה ל"ה פירי אבל בהביא פירות ודרכן חשוב פרי דשמן עלייהו כיון שכבר חל שם ביכורים על הפירות וא"כ אין לילף מביכורים דהא חזינן באם הביא משקה אין בו משום ביכורים ובהביא פירות ודרכן חייב בביכורים משום דלא כתוב אכילה אמרינן דסגי בטעמא דעתה דרכן בשתי' ל"ש למפטר מטעם שלכד"ה אבל בתרומה ד"כ אכילה א"כ לא סגי בטעמא דרבנן עתה בביון דהא עכ"פ ל"ה אלא שתי' ואינו בכא"כ לכן כמו דאם הביא משקה ליכא חיוב תרומה כן בהביא פירות ודרכן אין חייב משום תרומה ע"כ דן מינה ואוקי באתרא דע"כ ל"ד תרומה לביכורים לגמרי אבל לאביי דסובר הטעם דזיעה בעלמה הוא שפיר יש לו' דן מינה ומינה דכיון דהטעם משום דנשתנה והו' רק זיעה א"כ חזינן דביכורי' אף דכשהביא משקה ליכא חיוב ביכורי' דאין פירי זיעה כשהבי' פירות אבל בנשתנה חייב ה"ה בתרומה דל"ש לומר אוקי באתרא דכמו בהביא משקה א"ח בתרומה דהרי יגיד עליו ריעו ביכורים בהביא משקה ליכא ביכורים ובהביא פירות שייך ביכורים אף דהו זיעה ונשתנה צורתו א"כ הה"ד בתרומה אף דמשקה ליכא תרומה בהביא פירות חייב בתרומה וא"כ לדידי' הלכה דאמרינן דן מינה ומינה אבל לר"ז דהטעם משום שלכד"ה ושתי' לאבכ"א לכן בהביא פירות ודרכן שייך ביכורים ובהביא משקה ליכא ביכורים אבל בתרומה דכ' אכילה א"כ יש לנו לדרוש ואוקי באתרא כמו בהביא משקה א"ח בתרומה כן הביא פירות ודרכן א"ח משום תרומה כיון דאכילה כתיב בהו וזהו שלכד"ה דהא שתי' לאו בכלל אכילה והנה כיון דקייל"ן כרי"ו דשלכ"ה פטור בכל איסורין שבתורה א"כ ממילא קייל"ן כר"ג דמברייתא דאין סופגין משום ערלה הו' סעייתא לרי"ו ולא אמרינן הטעם דנשתנה וזיעה בעלמא הוא אלא הטעם דשתי' לאו בכלל אכילה א"כ הו' שלכד"ה ולפי"ז להלכה קייל"ן שפיר דאמרינן דן מינה ואוקי באתרא כיון דל"ד לביכורים דביכורים שאני דלא כתיב אכילה אבל בהך דזבחים ומנחות קייל"ן שפיר דן מינה ומינה משום דל"ש לומר אוקי באתרא כמו יין דיין גם כשבא על מנחה ג' לוגין לכך כשבא בפ"ע ג"כ ג' לוגין אבל שמן דכשבא עם מנחה לוג אחד לכך כשבא בפ"ע לוג אחד וכן לענין קמיצה דבא עם מנחה בפ"ע ול"ש קמיצה גם כשבא בלא מנחה ליכא קמיצה אבל שמן כשבא עם מנחה דקומצה עם הסולת לכך כשבא בפ"ע ג"כ קומצה ולכן לא קייל"ן בהא דלוקי באתרא כמו יין ג' לוגין אף שמן ג' לוגין דשאני שמן דבכל מנחות רק לוג אחד לכן כהא"ג קייל"ן דדרשינן מינה ומינה דאם תדרוש מינה ומינה יהא שוה לגמרי למנחה דבא לוג ונקמץ ושירי נאכלין.
ובזה ניחא ג"כ קו' הלח"מ מפ"ה דשבועות דפסק רבינו דן מינה ואוקי באתרא ובשבועות פקדון בין בפ"ע בין ע"י אחרים אף שלא בב"ד חייב קרבן שבועה בכפר ונשבע לשקר כרבנן ולא דרשינן מינה ומינה משבועות העדות דמושבע מפי אחרים רק בבי"ד דשם שאני דגם מושבע מפי עצמו רק בבי"ד א"כ אי נדרוש מינה ומינה אז ג"כ לא יהא דמי פקדון לעדות דבעדות מפי עצמו רק בב"ד ובפקדון מפי עצמו חייב אף שלא בב"ד לכן דרשינן ואוקי באתרא דכמו מפי עצמו חייב אף שלא בב"ד הה"ד בנשבע ע"י אחרים דילפינן רק משבועות העדות ואוקי באתרא לחייב אף שלא בב"ד ובזה א"ש מה שהקשה מהא דיבמות ע"ח דלמ"ד דן מינה ואוקי באתרא דממזרות לעולם אסורה בממזר ולמ"ד דן מינה ומינה מעמוני ומואבי דלעולם ומינה רק בזכר ולא בנקבה ואנן קייל"ן ממזרות לעולם אסורה דאוקי באתרא להנ"ל ניחא דשם אי נדרוש מינה ומינה ג"כ לד' לעמונית דעמונית אף קודם י' דורות שרי ובממזרות הא רק נוכל לילף דלאחר י' דורות מותרת דעד י' דורות כתיב בקרא ואסורה אף ממזרות לכן כהא"ג להלכה אמרינן דן מינה ואוקי באתרא [וראי' לדברינו ולסברא שכתבנו מתוס' פסחים לג' ד"ה מינה היכא דל"ד לדידי' אמרינן דילפינן מינה ומינה ודו"ק] והא דיקשה אכתי מפי"א מתומ"ס דפסק בהאי דמנחות דף ס"ב תנופה חזה ושוק וזה כרבנן דדן מינה ומינה ושם לד' למלמד לגמרי דהרי במלמד ליכא תנופה מחיים וכמו שהקשה בבה"ז לק"מ דבאמת מסיק בגמרא דכ"ע אוקי באתרא ושאני שם דכ' ריבויא וא"כ שפיר פסק רבינו תנופה חזק ושוק אף דפסק כמ"ד אוקי באתרא יען דשלמיהם ריבויא כמסקנא דגמרא.
והנה ליישב קו' החכ"צ גם לאביי נראה ליישב דלעולם בשאר משקין ל"א זיעה בעלמא כיון דמרבינן מנפש אף דנשתנה ה"ה זיעה [ודוקא אי אמרינן אביי לא משום דשינוי הו' בהמחה רק יען דל"ה אכילה הנה אז קשיא לאביי דבפירות דסבר דזיעה בעלמא א"כ אף דמרבינן המחה אבל זיעה לא] אבל עתה דאמרינן לאביי הא דממעטינן המחה משום שינוי בעצמות א"כ רבי קרא המחה חמץ או חלב ה"ה זיעה דפירות מרבינן דחזינן דאף דנשתנה אסור ובמש"כ א"ש עוד מה שהקשה בפנ"י בקנ"א לרב דטעמא דמשקין משום דל"ה כד"ה א"כ למה נקט הניח חלב חי ולא נקט למיעוטי משקין היוצאין מפירות ולפמש"כ ניחא דבודאי חשוב שלכד"ה ופטור משום אכילה א"כ לחייב מטעם שתי' דלשתי' הו' כדה"נ וכסברת הצל"ח ורק צריך גם לטעם שתי' אין בכלל אכילה ולכן לא נקיט רי"ו הא דבזה אין פטור משום זה לבד אלא אף משום דשתי' אין בכלל אכילה.

ומנסכו כולו ע"ג השיתין וכו'. והנה בכ"מ הקשה כיון דקייל"ן דבר שאין מתכוין מותר א"כ למה לא פסק כמ"ד דלאישים אזלי ונראה ליישב דהנה רש"י בזבחים הקשה למאי דאמרינן דלמ"ד שא"מ לכבות הגחלים מותר לכן לאישים אזלי הא הוה פ"ר ולי נראה דהא באמת משני בגמ' תחלה כיבוי דמצוה שאני ומשמע דלא הדר מזה דהא לא קאמר אלא ורק היינו יען דהוה פ"ר ע"ז קאמר דמצוה שאני וכונה דהא פ"ר דלא ניחא לי' מותר וכיון דרק משום מצוה הוה פסיק רישא דלא ניחא לי' דהא אצל"ג ובזה מיושב קו' תוס' הא דפריך מגחלת וכי לא ידע לחלק בין מלאכה שאצל"ג ולפמש"כ גם כאן דמי קצת למלאכה שאצל"ג דהיינו פ"ר דלא ניחא לי' דלא קעביד אלא משום מצוה והנה לקמן דף ע"ח כתבו תוס' בהתנה דלכו"ע לספלים ויקשה א"כ הא דקאמר כאן מצוה שאני ויקשה אי מהני תנאי למה אזלי לאישים הא מכבה ולא יהא אלא כאלו התנה בשלמא אי תנאי ל"מ רק לאישים שייך דמצוה שאני אבל כיון דמהני תנאי ל"ש מצוה שאני דיהא רק כאלו התנה ולספלים אזיל וצ"ל דלשמואל באמת ל"מ תנאי ולפי"ז לדידן דקיימ"ל דמהני תנאי ל"ש כלל לומר דמצוה שאני א"כ הוה פ"ר א"כ ע"כ דלא קיימ"ל כשמואל ונראה לי להביא ראי' לשיטת רבינו ממנחות דף ק"ד דפליגי ר"ט ור"ע אי שמן בא בנדבה וקאמר רבא דמוכח דמנדבין מנחות נסכים כל יום ואי איתא דיין לאישים א"כ מה הוכחה מייתיא דמתנדבין כל יום דילמא כיון דסובר דהולך לאישים בבא בפ"ע לכן פליגי אי מתנדבין אבל במנחות נסכים דאין הולך לאישים א"י להתנדב וע"כ דלא קיימ"ל כשמואל ואולם לפי מה שבארתי בפי' מפהמ"ק דלשמואל דקאמר לאישים גם במנחות נסכים כן אין ראי' דשפיר מוכח רבא אף אי יסבור כשמואל דבאמת גם במנחות נסכים סובר דהולך לאישים.
ואולם למה שבארתי שם דמוכח מסוגי' בזבחים דף ע"ח דע"כ במנחות נסכים אין הולך לאישים ומצי מתנה א"כ שוב ע"כ ביין הבא בפ"ע ג"כ אין הולך לאישים מדרבא דיליף מיין בפ"ע לענין מנחת נסכים ובזה יש מקום אתי לבאר דברי רבינו בפרקין שכ' לעיל דפלגס מביא נסכו איל מספק ולעיל בפ"ב לא כתב דמתנה בנסכי פלגס כמו שתמה בלח"מ ולפי הנ"ל י"ל הא דבעי להתנות י"ל זהו רק למ"ד לאישים דהנה תוס' מנחות דף צ"ט וחולין דף כ"ג הקשה איך מתנה הא הולך לאישים ותי' דבמתנה בפירוש הולך לספלים וא"כ י"ל כל זה דבעי התנה רק דילך לספלים אבל כיון דרבינו פסק דתמיד הולך לספלים י"ל דל"ב התנה אלא דממילא כן הוא כיון דמביא פלגס א"כ אי הוה כבש ע"כ השאר נדבה וא"צ להתנות ע"ז כלל וא"כ שפיר פסק רבינו דספק הוה ואפ"ה לא כ' דמתנה [ועיין ב"ק טלה ונעשה איל יש שינוי ומעתה גם אי בר"י שינוי הוה וכן יקשה א"כ גם קודם שנעשה איל עכ"פ ספק שינוי איכא] ובזה יש ליישב קו' הכ"מ הא בגמ' נשאר בר פדא בקשיא א"כ למה הביא רבינו בעיא דחולין כלל ולהנ"ל ניחא דהנה בגמ' דחולין קאמר דלב"פ בעיין דספיקא הוה יצא או דילמא גם בברי' מסופק וצריך להתנות גם בנדבה ולכאורה קשה טובא דהא במנחות דף צ"ח נשאר בפ' בקושיא דאי לאיל למה לי דלרי"ו מרבינן מאו לאיל פלגס אבל לב"פ דספיקא הוה איצטריך קרא למעוטי ספיקא ולפי"ז בגמ' דחולין דכבר עלה על דעתו לומר דב"פ ג"כ מסופק דילמא בר"י הוה א"כ למה צריך לומר דאי ברי' הוא צריך להתנות דכולה נדבה הא אי ברי' הוא מתרבי שפיר מאו לאיל ובזה מסופק בר פדא אי נאמר ברי' הוא ומרבינן מאו לאיל או נאמר דספיקא הוא וממילא דלא מרבינן מאו וצריך להתנות שיהא לוג אחד נדבה אבל לומר דברי' הוא וכולה נדבה גם לב"פ לא מסתברא והוא תמוה רבתא לכאורה.
והנה במנחות נשאר ב"פ בקושיא וידוע דכל קושיא יש לה תירוץ דלא מסיק בתיובתא ולא נדחה לגמרי וכמש"כ הכ"מ בשם רי"ק ולהנ"ל י"ל דמהא"ט באמת לא נדחה דברי ב"פ דהרי גם לב"פ י"ל דבר"י הוה וכדאמרינן בחולין וצריך שפיר או לאיל אלא דז"א דא"כ אי דריש או לאיל א"כ נפשוט דרק בר"י הוה לא ספק אבל י"ל כך דהנה אי מרבי פלגס יש לנו לומר משום דהוה ברי' ורבתה תורה שיהא צריך ד' לוגין כמו איל או י"ל דתורה רבתה פלגס יביא נסכים כמו כבש כאשר אבאר דהנה בס' למנצח לדוד כתבו דקו' הגמ' איצטרך לרבות ספיקא יש ליישב לפמש"כ תוס' חולין דלאו כל ל' יום שווין פעמים נעשה איל קודם רק דאפ"ה רבתה תורה כל ל' יום להיות לו דין איל א"כ ל"ש איצטרך לרבות ספיקא דהיכא דאין שווין שפיר צריך קרא למעט ספיקא כמש"כ תוס' לענין בהרת ואולם דבריו תמוהים דא"כ איך קאמר דמתנה כיון דתורה רבתה אף הוא ספק דיביא ד' לוגין למה צריך להתנות כלל אך ניחא דתורה רק רבתה דיביא נסכים אבל לא מפורש כמה נסכים דלפי"ז י"ל יען דאולי ברי' הוא לכן רבתה תורה דיביא נסכים אף דבר"י ונאמר דרבתה תורה דיבוא כמו איל או נאמר דרבתה תורה דיבוא כמו נקיבה ולכן צריך להתנות אך הא דצריך להתנות רק למ"ד לאישים אבל למ"ד דלשיתין א"צ להתנות דממילא השאר נדבה כמו שבארתי לעיל וא"כ לפי"ז לא איתותב ב"פ דגם לדידי' י"ל דצריך או לרבות פלגס דבזה ג"כ מסופק או קרא קאי לרבות מטעם בר"י ודלא כסוג' דחולין דאי בר"י אז נדבה הוה וניחא דברי רבינו.
אך עדיין יקשה לפמש"כ משל"מ להלן דלרבינו דבעי מלח ג"כ א"י להתנות א"כ אמאי כתב סתם דמביא נסכי איל ולא כתב דיתנה דהרי ע"כ צריך להתנות בפירוש דיהא בלא מלח כמש"כ שעה"מ בפי' מפהמ"ק לפי דעת רבינו א"כ צריך להתנות ג"כ ונדחו לכאורה דברינו אך י"ל דבאמת א"צ להתנות דהרי בלא"ה אין מביאין לוג אחד וע"כ כפירש"י יען דבא עם השאר לפי"ז י"ל דאף אי השאר נדבה א"צ להתנות דלא לבעי מלח כיון דבא עם השאר ובזה יש ליישב ג"כ קו' תוס' דלאישים אזלי דכהא"ג דבא עם השאר לא אזיל לשיתין ודו"ק.
והנה קשה לי דבשמעתין דזבחים מבואר דלכן אין יין לאישים משום דמכבה אבל אי דבר שא"מ מותר אין לספלים אלא לאישים א"כ הוה יין ראוי לאישים א"כ קשה הא דאיתא לעיל דף פ"ג דר"ש סובר נסכים הבאים בפני עצמן לא ירד וחולק אר"י דבעי ראוי לאישים והוא סובר דל"ב ראוי לאישים והא כיון דר"ש סובר אין מתכוין מותר א"כ בנסכים הבאים בפני עצמן ראוי לאישים הוה אלא דלכאורה י"ל דהרי בגמ' אין מבואר להדיא דלר"ש אף שאין ראוי לאישים לא ירד אלא דיליף דבא דפ"ע לא ירד א"כ י"ל דבאמת הא"ט משום דבא בפ"ע ראוי לאישים ג"כ ובזה ניחא דר"ע דסובר כאן יין לספלים דריש שם מדכ' עולה לרבות כל הראוי משום דלדידי' אין לחלק בין באה בגלל עצמן כיון שגם זה א"ר לאישים אך רש"י פי' במשנה דר"ש חולק אר"י בדם ונסכים א"כ סובר רש"י דע"כ דמצריך קרא עולה לדרוש באה בגלל עצמו אין משום דראוי לאישים אלא משום דל"ב ראוי לאישים ולכן כתב דחולק גם אדם דלפמש"כ אין הוכחה דחולק אדם דהרי י"ל רק בנסכים משום דראוי לאישים לר"ש לשיטתו לכן חולק אר"י אבל בדם א"ר לאישים יודה ע"כ פשיטא לפירש"י דלר"ש ג"כ אין נסכים ראוי לאישים אלא משום דבאה בגלל עצמו לכן לא ירד אף דר"ש סובר אין מתכוין שרי ואפ"ה סובר דאין אלא לספלים א"כ בזה ניחא הא דרבינו סובר אין מתכוין שרי ואפ"ה סובר דיין לשיתין אזלו ודו"ק.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה