אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק טז · הלכה ז

הלכה ה

אמר הרי עלי עולה והפריש שור ונגנב פוטר עצמו בשה וכו'. הנה יש לי לחקור בהא דקאמר בנגנב פוטר עצמו בשה דלכאו' יש לומר דוקא בנגנב דישנו בעולם והוא בי גזא דרחמנא עד שיוציאן הגנב ואם יוציאו מעל ועליו לשלם להקדש א"כ אין מגיע להקדש היזק כלל דהרי הגנב חייב לשלם להקדש כיון שמעל כדפירש"י בחולין דף קל"ט [וא"ל דהרי הגנב גופי' מצי פטר עצמו בשה כדאיתא התם ז"א דכ"כ בשמ"ק דהקרן היינו השור עכ"פ צריך לשלם רק לענין כפל קמבעיא לי' ואף דכ"ז לר"ש דחייב באחריות הו' גורם לממון כמוש"כ רשב"א שם אבל לדעת רבינו דפסק דלא כר"ש דגורם לממון לאו כממון דמי פטור לגמרי דמהא"ט לא הביא רבינו דין זה היינו ג"כ רק לענין כפל אבל לענין הקרן פשיטא גם לדידן משלם להקדש בין אם הוא שוגג או מזיד כמבואר בפ"א ממעילה ולכן רק מה שנוגע לאכילת מזבח שפיר יכול לפטור עצמו בשה אבל לא מה שנוגע הפסד להקדש [וגם דעור השה אין שוה לכהנים כמו עור משור] אולי א"י לפטור עצמו בשה ולפי"ז במת ונאבד דפקעו קדושתו א"כ מגיע להקדש הפסד דלא הו' בי גזא דרחמנא שפיר יש לומר דא"י לפטור עצמו בשה [ועיי' ריטב"א בחולין שם דבהרי עלי פקע קדושתו בנאבד רק באומר הרי זו לא פקע קדושתו בנאבד] אך לכאו' יש לומר דאף בנגנב נהי דמשלם להקדש והוא בי גזא דרחמנא זה רק שייך בקבדה"ב כיון דמשלם אין היזק להקדש אבל בקדשי מזבח אף דמשלם להקדש אין חלה עליו קדושת קרבן למזבח ואפ"ה פוטר עצמו בשה א"כ הה"ד במת ונאבד [עיי' מעילה דף ט' דמעות מעילה מביאן מהן קטורת א"כ לא חלה עליו קדושת קרבן למזבח ואף למ"ד התם דנופל לנדבת ציבור ומביאן מהן עולות הא איתא שם דמביאן גם לחה"פ ושהל"ח שאין דבר הקרב למזבח ואפ"ה פוטר עצמו בשה ה"ה במת ועיי' טה"ק ריש זבחים] ואולם בלא"ה מסברא נראה כיון דעל זה שהפריש שור אין כאן חיוב אחריות א"כ אף במת פוטר בשה אלא דלפי"ז יצא לנו מכאן היכא דנדר בפירוש שור ונגנב דחייב באחריות א"י לפטור בשה דלכאו' הי' אפשר לומר נהי דמבואר במנחות דף ק"ח ובדברי רבינו כאן בהרי עלי ומת דאין פוטר בקטן היינו משום דיש הפסד לאכילת מזבח אבל בנגנב דעומד ברשות הקדש ומשלם להקדש ע"כ יכול לפטור עצמו בשה וא"כ יקשה למה נקט בהרי עלי עולה סתם אפי' במפריש שור ג"כ יכול לפטור עצמו וא"ל עכ"פ חיוב אחריות משור עליו דהרי כ"כ לעיל בנדר במקום שקורין סתם מן הבקר דמביא שור א"כ זה דמביא שור ולא עגל רק למצוה מן המובחר לכתחילה א"כ ע"ז לא קיבל אחריות שיביא גם שור אם ימות ונהי דאם מת באמת יש לחייבו בשור אבל בנגנב דגנב חייב לשלם להקדש א"כ אין מגיע היזק שפיר יכול לפטור עצמו בעגל דעיקר נדר שאמר מן הבקר גם עגל בכלל ורק למצוה מן המובחר מחייבין בשור כמוש"כ הלח"מ וכמו שבארנו וא"כ נשמע מדנקט דוקא בנדר סתם הרי עלי מוכח דרק בנדר סתם והפריש שור א"י לפטור בשה אבל בנדר שור צריך לשלם שור והיינו משום דאף דחייב לשלם להקדש הא לא חלה ע"ז שום קרבן למזבח ויש הפסד למזבח לכן צריך לשלם דוקא שור.
ובזה יש להבין דברי רבינו בפי"ד מה' אלו שכתב שהנודר והפריש קרבנו ואבד או נגנב חייב באחריות עד שיקריב כמו שנדר ויש להבין דשבק מת ובנדבה נקט מת וכבר עמדנו ע"ז במקומו וגם יש לדקדק לישנא יתירתא דקאמר עד שיקריב כמו שנדר [ובמל"מ כ' דהכונה דלא סגי במסר ליד כהן ובפט"ו הל' ו' כ' מביא בהן כמה שנדר וכבר עמד עליו באמרי בינה בנדרים דף כ"ט מה כונתו ושם בארתי כונה בפרה דל"ח לעולה ורק מקריב דמי' לכן יביא דמי' כמו שנדר לעולה וכן בלאחר ל' יום] ואמנם לפמש"כ נכון דקאמר כמו שנדר לאפוקי דלא יכול לפטור עצמו בשה היכא דנדר שור דהו"א כמוש"כ דנדר מן הבקר דמביא שור רק משום דמחייבין להביא מן המובחר אבל באחריות לא נתחייבו מן המובחר קמל"ן כמו שנדר דהיינו דצריך להביא שור ועל כן נקט נגנב דבמת פשיטא דצריך להביא כמו שנדר ורק בנגנב דהו"א דאין היזק להקדש הו"א דיכול לפטור עצמו בשה או בעגל קמל"ן ובאבד קמל"ן דהו"א דפקעו קדושתו כמוש"כ הריטב"א בהרי עלי קמל"ן דחייב משום דבקדשי מזבח לא פקע וא"כ הו' ג"כ בבי גזא דרחמנא ואפ"ה מביא כמו שנדר משא"כ בנדבה כ' להיפוך רבותא אפי' מת פטור מאחריות לגמרי ולכן בנדבה לא כתב אבד משום דממנ"פ בין אי דמי לנגנב פטור בין אי דמי למת פטור וכן מוכרח דהרי אף בנגנב ונאבד מגנב מבואר בשמ"ק וברשב"א שם דפטור א"כ ע"כ דכהא"ג דמי למת דמגיע היזק להקדש וא"י לפטור בעגל וא"כ בודאי לא מסתבר לחלק בנגנב ונאבד מהגנב דאז יהא חייב להקדש ולא יפטור בעגל ובאכלו דמשלם להקדש ואין כאן היזק יהא פטור ויפטור עצמו בעגל אך לכאו' הרי באבד נהי דגזלן פטור הרי הוא כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא ואין כאן היזק להקדש א"כ י"ל באבד בודאי אין בגזא דרחמנא דלא מבעיא אי נאמר דפקע יען דנעשה הפקר אלא אף מטעם אחר ל"ש בגזא דרחמנא איתא דמי יודע מי ימצאו אולי נכרי ויאכלנו ולא יתחייב להקדש כלום.
והנה בהא דאיתא הפריש שור ונגנב דיכול לפטור עצמו בשה אף דגילה דעתו דרוצה במצוה מן המובחר לכאו' קשה מכריתות שם דס"ד דיביא כבש יען שמובחר ומסיק דשווין וא"כ הי' לנו לומר דתמיד יביא שור דמעולה ואפ"ה אין מחייבין אותו וע"כ כמוש"כ בטה"ק דזה רק בבא לשאול ורוצה להביא המובחר א"כ בהפריש שור דגילה דעתו דרוצה במין המובחר א"כ בנגנב או נאבד אמאי יכול לפטור עצמו בשה או לראב"ע בתור ואמנם לפמש"כ לעיל בשם טה"ק דלענין אחריות לא קיבל עליו במצוה מן המובחר דבזה לא שייך מבחר נדריך ובזה יש להבין דהא דקאמר בב"ק דס"ד דמצי למימר דלקרבן גדול איכווני היינו משום דבאמת הא כאן סברא לומר בנדר עולה סתם אף דעה"ע ג"כ בכלל יביא מובחר ממין אחר דהיינו שור כקו' הטה"ק רק דבאמת אין אנו מחייבין אותו בכך אבל אם הוא הפריש שור וגילה דעתו שרוצה בכך שפיר יכול לטעון דלקרבן גדול איכווני קמל"ן דלא אמרינן הכי.
ובזה מובן מה דהוכיח במל"מ בפ"ז מחובל מפירש"י דכמו דא"י לומר מצוה מן המובחר בעינן למעבד א"י ג"כ לומר בנדבה שהקריבו שלא לשמו דבעי לעשות מצוה מן המובחר [ודעת המל"מ לחלק בין נדר ונדבה ואני תמה שלא הביא מפירש"י יומא דף כ"ו אחד המיוחד לנדבה ולנדר דיש צד בנדבה דצריך להיות מן המובחר יען דאתי לריצויי ויש צד בנדר שקיבל עליו חובה צריך לעשות מן המובחר ולכאו' אין ראי' כלל דהא אין מוטל עליו להקריב מן המובחר ואין מצוה כלל להקריב מן המובחר משא"כ בלשמו דבודאי מצוה להקריב לשמו כאשר נדר או נדב אבל לפמש"כ נכון דהא גם כאן מצוה שיקריב מן המובחר ואם בא לשאול אמרינן לו להקריב מן המובחר של מין אחר יפה כדמוכח מכריתות הנ"ל ואפ"ה מסיק דל"א דבעינא למעבד מצוה מן המובחר ושפיר מייתא ראי'.
והנה ראיתי בספר מזבח כפרה בהגהות הגאון בעל שו"ת שו"מ דהא ל"ד דבשלא לשמו לא הקריב כלל הקרבן שקיבל עליו דשלא לשמו עוקר שם הקרבן להנ"ל יש לומר דהא אם הוא קיבל עליו עולה סתם חייב להביא איל המובחר שבאותו מין וא"כ הרי אי פירוש ואמר שקיבל עליו איל א"י בכבש א"כ זה שהפריש שור שלא הי' חייב אבל עכ"פ באיל הו' חייב ואפ"ה מצי פטור נפשי' בכבש ולא יכול לטעון דבעינא למעבד מצוה מן המובחר דהא או לא הי' מפריש שור הו' חייב להביא איל ולא הי' מצי לפטור עצמו בכבש דא"י בזה ידי נדרו אפ"ה אמרינן דמצי לפטור בשה וא"י לומר בעינא לקיים מצוה מן המובחר ומיפטר אידך בטענה זו שאין עליו למצוה מן המובחר ואולם זה ניחא בנדבה אבל בנדר והקריב שלא לשמו א"י לפטור עצמו בטענה דהו' רק מצוה מן המובחר דבנדר אית לן שפיר לחלק דשלא לשמו שאני דלא הקריב כלל כמו שנדר ומיושב בזה מה שהקשה שם הגאון הנ"ל לפי המל"מ דבנדר מודה דחייב בשלא לשמו וקשה דבהאי דבב"ק בנדר איירא ואפ"ה אין מחייבין אותו בטענת בעינא מצוה מן המובחר להנ"ל א"ש דבנדר שפיר יש לחלק בין בשלא לשמו דלא הקריב כלל קרבן כשנדר בין נדר עולה סתם והפריש שור דנהי דהו' חייב להביא איל ולא הו' יוצא בכבש עתה שכבר הפריש שור אין עליו חיוב אחריות להביא איל אף למצוה מן המובחר ול"ה אלא כנדבה וליכא עתה עליו אלא מצוה מן המובחר בעלמא וע"כ אין לחייבו משום טענת דבעינא לקיים מצוה מן המובחר ודו"ק היטב [והנה יש לעיין עוד בענין זה בערכין דף כ"ח במקדיש ט"ה מהקדש ועיי' בספר הפלאה על התורה פ' בחקותי ופ' במדבר ובדברי מק"ח סי' תל"א ובמש"כ בארוכה במק"א].
ומה שמסתפק במל"מ במי שקנה אתרוג וגנבו ממנו אי יכול לפטור באתרוג שאין מהודר או דילמא מצי למימר בעינא לעשות מצוה מן המובחר ורצה לדמותו לדין זה ודחה דש"ה דא"י למכרו אבל כאן הא שוה למכרו בדמים יקרים אלא דיש לתמוה על רבינו דהא בגמרא מוכח דהאי בעיא רק לר"ש ולענין תשלומי כפל וא"כ יש לתמוה על רבינו כאן דקייל"ן כרבנן דאפי' קדשים שחייב באחריות אינו משלם תשלומי כפל ולענין קרן הא לא מצי פטר עצמו איך כתב רבינו דין זה וב"ס ע"א כתב דרבינו מפרש הא דאמרינן התם עולה קיבל עלי' הכי פירושו הואיל שאם מת אותו השור שהפרשת או נאבד או נגנב ולא נמצא הגנב תוכל לפטור עצמו בשה אליבא דכ"ע והשתא נמי שנמצא הגנב אליבא דר"ש דמשלם תשלומי כפל של שה נמצא לפי"ז שהגנב יכול לפטור את עצמו בשה אם לא נמצא הגנב אליבא דכ"ע ורבינו איירא בשלא נמצא הגנב ובשמ"ק בשם הראב"ד כתב דרק אחר דאיירא בנאבד השור מן הגנב דליכא פסידא להקדש דכל היכא דאיתא בגזא דרחמנא איתא ורק דהגנב מפסיד דצריך להביא קרבן אחר לכך יכול למיפטר עצמו בכך ולפי"ז נפשוט הספק של מל"מ דהאי בעיא ל"ש אלא גבי הקדש משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא אבל לגבי הדיוט צריך לשלם לו מה שהפסידו.

אמר הרי עלי עולה וכו' אמר שור זה ודמיו עלי עולה הוקבע ואם נפסל לא יביא בדמיו אלא שור. וקשה לי דהנה במנחות מוקי באמר שור זה ודמיו עלי עולה ובערכין דף כ' איתא דבאומר שור זה עלי עולה חייב באחריות וכתבו תוס' דבאומר דמי שור זה עלי עולה הוא עצמו אין הקדש ורק באומר לדמיו הוא עצמו קדוש ולכן כאן דהוא עצמו קדוש מוקי באומר זה ודמיו עלי עולה דכהא"ג כבר גופי' קדוש ומעתה קשה דרבינו בפי"ד מה' אלו כתב דמי שור זה עלי עולה חייב באחריותו עד שיקריב כמו שנדר א"כ סובר דגם בדמי שור עלי עולה דגופי' קדוש א"כ למה נקט כאן דאיירא באמר שור זה עולה ודמיו עלי עולה והנה רש"י פי' שם דכונה דהכי קאמר שור זה יהא קדוש עד שאמכרנו ואביא דמיו וא"כ בשלמא לפירש"י היינו הך דהרי זה עולה דבאמת לא סגי רק כשאמר יקדש השור לדמיו כדאמרינן במנחות והאי דקאמר זה הכי קאמר שור זה יהא קדוש עד שאמכרנו ואביא דמיו א"כ לפי"ז הך דמנחות ניחא דהוא ממש הך דערכין לפי מסקנא דאיירא באמר יקדש דמי שור זה עלי דגוף קדוש אבל באומר דמי שור זה עלי עולה לא קדוש גופי' וכמוש"כ בצ"ק שם בביאור דברי תוס' אבל רבינו דנקט באמר דמי שור זה עלי א"כ למה כתב כאן שור זה ודמיו עלי עולה ואולם לפמש"כ תוס' שם בחד תי' דכונה הא דמשני יקדש שור לדמיו כיון דאם אמר כן גוף קדוש ה"ה באם אמר דמי שור זה עלי גוף קדוש וא"כ לפי"ז ה"נ בהרי דמי זה עלי גופו קדוש א"כ גם רבינו סובר כן אלא דאכתי יקשה למה הוצרך לכתוב ודמיו עלי הרי בדמי שור זה עלי ג"כ קדוש.
והנה בתוס' כתבו עוד בתי' השני דמה שאמר דמי שור זה עלי עולה פי' דאמר יקדש שור לדמיו ודמיו עולה והו' גוף קדוש א"כ גם לפירוש זה קשה על רבינו דקאמר הרי דמי שור עלי לבד ג"כ עצמו קדוש ובאמת גם על תוס' דערכין תמוה שלא הרגישו לפרש הא דקאמר יקדש השור לדמיו הכונה דאמר שור זה עלי ודמיו הקדש שהוא ג"כ מימרא דרב במנחות ולפי פי' הזה יהא קרובים דברי אלו לדברי אלו מימרא דמנחות והך דערכין אבל על רבינו קשיא דנקט הני תרי לישנא דאין דיניהם שווין לפי הגמרא דערכין וממנ"פ יקשה עליו איך יפרש סוג' דערכין אם מוקי לה בהרי דמי שור עלי אין גופו קדוש רק באומר יקדש לדמיו א"כ יקשה דבפי"ד משמע דבהרי עלי גופו קדוש ואם יפרש דלמסקנא הרי דמי זה עלי הכונה דיקדש לדמיו וכפי' התוס' בפירוש האחרון וכפירש"י א"כ למה נקט התם לשון דמי שור זה עלי כיון שכתב כאן דאיירא בשור זה ודמיו עלי הקדש משמע דבלא"ה אין השור קדוש ואם יפרש כפירוש התוס' בתי' הראשון דבהרי עלי ג"כ קדוש גופו כיון דאם אמר יקדש לדמיו קדוש גם עתה קדוש א"כ למה נקט כאן שור זה ודמיו קדוש ולא נקט כלשנא שבפי"ד ולכן לדעתי הנכון דלדעת רבינו ג"כ בדמי שור זה עלי עולה אין גופו קדוש ורק באומר יקדש לדמיו אז גופו קדוש כהאי דמנחות וכדעת הר"י בתו"ס.
והנה התוס' חולין הקשו באיזה הקדש איירא אי בהרי זה פטור ואי בהרי עלי חייב ואם נאמר מה שחילול פטור א"כ אין דמיון לערכין ונראה דבודאי בהרי עלי הוא חייב וחילול פטור ולא דמי לערכין כלל אבל באומר הרי דמי שור זה עלי א"כ אי אפ"ה אחר שחיללו פטור מאחריות אם גם דמיו נאבד וזה שפיר דמי לערכין דהרי זה הדמי' קיבל עליו מעיקרא להביא וא"כ כשחיללו מכניסו להקדש דומיא דערכין ואפ"ה פטור בחיללו ושפיר דמי לערכין ואולם אפשר ליישב באופן אחר קו' התוס' דהנה לכאו' בנדבה אף דפטור מאחריות אבל הוא עצמו שהאבידו חייב באחריות כדאיתא כהא"ג בפ' הכותב נהי דאחריות דעלמא לא קבילת אחריות דידך מי לא קבילת עלך ואפ"ה בחיללו פטור והנה באומר הרי זה עלי דמפרשינן עלי להביאו קאמר ולדעתי יש לומר כהא"ג כיון דעלי להביא קאמר חייב עכ"פ בהאבידו הוא עצמו לכ"ע וכשחיללו פטור וא"ש קו' התוס' והנה בצ"ק בערכין הקשה למה נקט הרי עלי ע"מ שלא אחייב באחריות הרי יכול לומר הרי זה עלי ג"כ א"ח באחריותן ולהנ"ל יש לומר כהא"ג שהאבידו הוא עצמו חייב באחריות אבל בע"מ שלא אתחייב באחריות אף שהאבידו בעצמו פטור ובזה ניחא הא דאיתא בסוף מנחות ע"מ להקריבו בבית חוניו דפטור דהו' כע"מ שלא אתחייב באחריות וקשה הרי מאבידו הוא עצמו ואחריות דידי' קיבל לפמש"כ מוכח דע"מ שלא אתחייב באחריות אפי' מאחריות דידי' דאל"כ יאמר הרי זה עלי ג"כ אין חייב באחריות דעלמא ודו"ק [ועיי' תומים סי' ע"ב וקצה"ח שם וסי' ר"ג ויבואר במקומו אי"ה].
והנה לפי"ז יצא לנו דצדקו דברי המקנה בקידושין שכתב דבנדבה יכול למכור עולתו דהרי אפי' בע"מ שלא אתחייב כתבו התוס' בר"ה דף ה' דהו' כנדבה והיינו כמוש"כ תוס' כתובות לענין תנאי בשומרין יען דנחית לדיני שומרים יכול להתנות הה"ד כיון דבנדבה פטור יכול להתנות שיפטור גם בהרי עלי וא"כ דיכול להאביד בידים יכול למכור ג"כ ואולם שם אני השגתי על דבריו דבהרי עלי פשיטא דיהא רשאי למכור כיון דחייב להביא אחרת וכסברתו כתב הריטב"א חולין יען דחייב באחריות באבד פקעו ודו"ק ולכן נראה דבאמת יכול למכור רק באומר הרי זו עלי כהא"ג אין יכול למכור לכ"ע רק חייב להביאה להקרבה ולפמש"כ בהרי זו עלי אסור להאביד בידים דחייב להביאה א"כ הה"ד דאין יכול למכור וכש"כ בדמי עלי וכמוש"כ ודו"ק היטב וברבינו פ"ד מה' ערכין הי"ב ובמל"מ שם מוכח ג"כ דאין חייב לפדות בנדבה א"כ הה"ד דיכול למכור משא"כ בעולה דנדר וכמוש"כ המקנה אבל מרש"י דערכין משמע כסברתו גם בנדר אין חייב לפדות כיון דחייב להביא אחרת אבל בדמי זה עלי או הרי זו עלי לדעתי חייב לפדות ויבואר עוד.
והנה במל"מ שם הביא מערוך דמפרש הך דערכין בנדר נותן דמיו לבדה"ב דאיירא באומר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו לא כרש"י שפי' באמר הרי עלי והפרישו לכאו' תמוה הרי זו עלי אין חייב באחריות לפמש"כ ניחא כיון דאחריות דידי' עליו דאין יכול למכור ולהאבידו חייב לפדותו וחוץ מדרכינו יש לומר בכוונת הערוך בדמי שור זה עלי דיהא מוכח דהערוך סובר דגוף קדוש לא כשיטת הר"י בערכין דהרי מוכח בערכין ותמורה דף ל"ב דאין גופו מוחרם וקדוש ואי כדברי הר"י כיון דאיירא בדמי א"כ אין גופו קדוש שפיר חל עליו חרמי הקדש וכהנים וע"כ דגופו קדוש.
ואגב אעורר למה דאמרינן בחולין שם אף דחייב באחריות במה שחילול פטור ה"ה די"ל דנהי דקדשים מהני שאלה אם חילל על אחרת שוב אין לזה שאלה [ועיי' טו"א סוף מגילה דתלוי זה בזה שאלה וחילול על שוה פרוטה] וזה דבר חדש ויבואר בזה הרבה ליישב בסברא זו [ועיי' ה' מעילה במה שהעלתי בחילול על מחובר שהי' תלוש מעיקרא נהי דאין מועלין במחובר אם הוא ע"י חילול מועלין בו.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה