אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק טז · הלכה ד

הלכה ג

מי שנדר וכו' לא יביא כחוש ביותר. הנה מדברי רבינו נלמד דמפרש דהא דמביא שור במנה היינו שיעור בינוני הוא רק לכתחלה מצוה מן המובחר וכ"כ תוס' כריתות דף י' ומשמע דשמן ביותר אף לכתחילה ליכא מצוה מן המובחר ולכאו' יש להקשות מדברי רבינו בפ"ב מאימ"ז מאחר שכולן שווין למנחות למה נמנו כדי לידע יפה שאין למעלה ממנו והפחות והשוה שהרוצה לזכות עצמו ירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו מין הרי דסובר דמצוה מן המובחר להביא יפה שאין למעלה הימנו באותו מין אך הדבר ניחא דבודאי מצוה מן המובחר להביא היפה שאין למעלה באותו מין שיביא אלא דאנן אין מחייבין אותו בכך אף לכתחלה אבל בבינוני הב"ד מחייבין אותו להביא לכתחלה ולפי"ז הא דכתב רבינו לעיל בה"ג דיביא שור היינו לכתחלה מצד עיקר הדין מחייבין אותו בכך לא מצד מצוה מן המובחר לבד שאין זה חיוב אלא דאי עביד הכי מצוה קא עביד ולפי"ז הא דכ' בח"מ דרק באותו המין שהביא צריך להביא היפה אבל ממין שאינו מינו לא דחייב להביא המעולה היינו ג"כ דלא מחייבין להביא המעולה אבל מצוה מן המובחר אם רוצה לקיים בודאי איכא ובזה ניחא הא דאמרינן ב"ק דף ע"ח דמצי לומר בעינא לקיים מצוה מן המובחר ושם איירא ממין לשאינו מינו דהרי איירא במקום שקורין עולה סתם לכבש או לעוף והביא שור ועכ"ח דעכ"פ מצוה מן המובחר יש ממין לשאינו מינו ובזה א"ש קו' הטה"ק שהבאתי למעלה מהא דכריתות יכול יביא כבש דמובחרין מעזים הרי דס"ד דחייב להביא ממין שא"מ יען שמובחר ולמה כאן בקורין לכבש עולה סתם או עוף לא יביא שור לפמש"כ ניחא דהיינו למצוה מן המובחר בודאי אמרינן אם רוצה יביא אף ממין שא"מ ואנו אומרים לו שיביא למצוה מן המובחר ומהא"ט איתא בב"ק דמחייבין אותו באומר בעינא למעבד מצוה מן המובחר כיון דאם ישאל אותו אמרינן יביא היפה ממין לשא"מ למצוה מן המובחר אלא דא"כ הדרא קו' לדוכתי' מהך דה' אימ"ז כיון שכתב אם ירצה יביא ממין היפה ממין שרוצה להביא א"כ משמע לאינו מינו אף למצוה מן המובחר ליכא ולכן נראה דג' חילוקים בדבר במין שמביא חיוב לכתחלה מצד עיקר הדין להביא בינוני אבל היפה שבמין שאין למעלה רק מצוה מן המובחר וממין לא"מ ג"כ מצוה מן המובחר להביא המין המשובח כהך דכריתות ובב"ק אבל רק מן הבינוני אבל אם נדר עולה במקום שקורין לעה"ע עולה סתם אז ממין לא"מ לענין יפה שאין למעלה הימנו אפי' מצוה מן המובחר לכתחילה ליכא אלא רק לבינוני דהיינו שור בינוני יש מצוה מן המובחר אבל שיביא מה שאין למעלה ממנו בבקר אין מחייבין אותו דממין לא"מ אפי' מצוה מן המובחר ליכא להביא מובחר שאין למעלה ממנו.
נראה לי בטעמא דמילתא דפליגי רבי ורבנן בהא דקטן והביא גדול עפמש"כ רבינו בסוף ה' תמורה דלכך אמר הכתוב והי' הוא ותמורתו יהי' קודש יען דממונו של אדם חביב עליו ע"כ לפעמים אף שהקדיש רוצה לחזור בו ולפדותו בזול ע"כ אמר התורה להוסיף חומש ובקדה"ג דאין לו פדיון רוצה להחליפו ברע ואמרה תורה דלכן אף ביפה א"י להחליפו פן יבוא להחליפו ברע וע"כ והי' הוא ותמורתו יהי' קודש דעת רבינו דיש סייג מה"ת וכמש"כ במק"א ומעתה היינו נמי דהביא גדול דלא יצא אלא הוא דחייב להביא קטן ותמורתו דהיינו מה שהביא גדול שניהם קודש דאי יהא מהני להביא גדול פעמים יקבל נדר גדול ויביא קטן [כמו בתמורה מחשש שיביא רע] יען שחס על ממונו ואמנם טעמא דחכמים דסברו קטן והביא גדול יצא ול"ח שלפעמים ידור בגדול ויביא קטן כיון דלא הפריש עדיין רק קיבל עליו בנדר ל"ח בהביא גדול שידור בגדול ויביא קטן כיון דהשיעבוד עליו דשמא בהפריש דיצא מאחריותו רוצה להביא ולהחליפו בקטן אבל אם נדר גדול אם יביא קטן ל"י מאחריותו ועדיין נכסיו משועבדים כמו שביארתי בכמה דוכתין א"כ מה יועיל לו אם מביא קטן.
בהא דאומר הרי"ע עולה וכו' ואם דרכן שאין קורין לעולה סתם אלא לעולת בקר יביא שור הנה בשו"ת מוצל מאש הובא שם שאלה ומשל"מ עמד להקשות דמדברי רבינו נשמע דאזלינן בתר שם לוי ואם אין קורין לעולת עוף עולה סתם בכמה דוכתין אמרינן בש"ס דאזלינן בתר עיקר הדבר כדאמרינן בברכות דל"ה כרם זית מיקרי כרם סתם לא מיקרי ואין לומר דשאני נדרי גבוה דאזלינן בהו לחומרא דא"כ אף שקורין לעולת העוף עולה סתם ניזל לחומרא אלא ודאי בכל שיש ב' משמעות בלשון הנדר אזלינן לקולא כדמוכח במנחות דק"ז דהאומר הר"ע דינר זהב ופריך בגמ' ואימא פרוטה דדהבא אלא ודאי דטעמא דמילתא דכל דבר שיש לו שם לוי לא הוה בכלל השם הסתמא והשיב המחבר בסי' ח' דודאי הא"ט דאזלינן לחומרא והא דפריך הגמ' ודילמא פרוטה דדהבא לא דמי כלל דלאו כשיש ב' משמעות אזלינן לקולא אלא התם הא"ט דתפסת מיעוט תספת דאל"כ אין לדבר סוף שהרי זהב סתם קאמר ואפי' אלף אלפי אלפים ככרים זהב סתמא מיקרי ולכן לא מצינו למיזל לחומרא עכ"ד אולם הנה גם בקרבן מצינו בגמ' דדריש למעט שם לוי בחולין דקי"ז חלב סתמא לא מיקרי חלב האלי' מיקרי. וע"ד הקושיא מפרוטה זהב הנה בע"ז דף מ"ג מפרש ככר זהב היינו ששוה ככר זהב עיי"ש:

אלא יביא בינוני. דרבינו מפרש הא דתנן יביא במנה דהיינו לפי המקום והזמן כאשר פירש"י דבמנה הוא לפי שיעור ששיערו חכמים בתורה שבע"פ ובלח"מ הקשה ע"ז מגמרא דכריתות דכבש בסלע וכ' בס' מראה כהן אמנם כבר מבואר בתוס' בשמעתין דהוא אסמכתא מדאמרינן בעלמא חטאת בת דנקא וכו' אלא ודאי דאין לו שיעור מן התורה וחכמים נתנו שיעור בינוני ואסמכיה אקרא ומשו"ה יביא בסלע עם נסכים אף בחטאת לא הי' נסכים אבל רש"י ס"ל דהוא מן התורה היינו לאו מלימוד אלא מתורה שבע"פ והא דבחטאת אין לו שיעור דוקא חטאת שלא נתנו חכמים שיעור שמא יזלו ואין לו תקנה אבל בנדבה לא שייך שמא יזלו דאם יזלו ונדב עוד או יקח שתים עד חצי וכמו בהרי עלי שור דיביא במנה דאין לנו שום הוראה אלא מקבלת התורה שבע"פ את"ד והנה לכאו' קשה ממש"כ רבינו בספ"ז מאמ"ז דמצוה במשובח ולמה כתב דאינו חייב להביא מן המשובח אך לא קשה מידי דלענין לקיים נדרו שפיר מתקיים אף שאין מן המשובח אבל בודאי מצוה עליו להביא מן המשובח.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה