מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ז · הלכה ג
שלשה מקומות וכו' אם אירע פסול וכו' עד שלא הגיע זמנן לצאת וכו'. עיילח"מ מה דהוקשה ע"ז מפי"ט דפסה"מ ולי קשה עוד דהנה בגמ' פשוט מדקתני נפסלו מאי לאו פסול לינה ודחי לא פסול יוצא ופסול טומאה ויש להבין מה צריך לומר פסול יוצא דבעי להלן וראיתי אח"כ שהקשה כן בטה"ק ואמנם לק"מ דא"כ ליתני נטמאו בפירוש ע"כ דכולל כל שאר פסולין ומעתה כיון דלר"ש באמת לא נפסל ביוצא א"כ הא דקתני נפסלו ע"כ יוצא ונטמאו דאי נטמא לחוד ליתני נטמא וא"כ לרבינו דפסק בפ"א כרי"ו א"כ איפשט גם בעיא דלינה פוסלת ולמה בפי"ט כתב דלינה ספק אי פוסל. והנה בלח"מ ביאר דע"כ האיבעיא קאי לרי"ו ולכאו' יש להביא ראיה לזה דהרי בגמרא דחי לא נפסלו נטמאו ויוצא וא"כ יקשה איך מוקי כר"ל דלא כרי"ו וע"כ דגם לרי"ו י"ל דפסול יוצא ואולם אין מכאן הוכחה דהנה בטה"ק כתב ליישב קו' הנ"ל דדחי לא פסול טומאה ויוצא היינו עכ"ח למ"ד הותרה בציבור דל"ש פסול טומאה ולכן צריך פסול יוצא וא"כ כיון דלא קיימ"ל כמ"ד הותרה לא איכפת לי' אי אתיא כר"ל ולדידן דטומאה דחי' אף לרי"ו לא איפשט בעיא דלינה די"ל מאי נפסלו נטמאו ולא סבירא לן מה שכתבתי תחילה לינקוט נטמאו והנה לפי"ז מיושב קו' דידי דבעיא דלינה לא תלוי בדרי"ו דאף לרי"ו דסובר יוצא כשר אפ"ה לא נפשט בעיא דלינה די"ל בנטמא דו"ק אלא דנשאר עדיין קושיית לח"מ וכס"מ ותי' הלח"מ דחוק.
ולי נראה דדברי רבינו נכונים דהנה כבר הקשה בלח"מ דכאן מוכח אימורים פסול לכ"ע ביוצא ולעיל בפ"א סובר אימורים כשר בק"ק ונראה דהנה רש"י דף פ"ט כתב דלמאי דמסיק דפליגי באימורים א"כ הא דקאמר דהטעם יוצא כשר אין כלל מפני שסופו לצאת ולפ"ז א"כ לא תליא כלל בסופו לצאת וכאשר אבאר דהנה שם קאמר אי פליגי גם באימורים דתלי בפלוגתא דר"א ור"ע ודי דפליגי באינהו אבראי אבל אהדוקינהו לכ"ע לא נפסל ומעתה גמרא דכאן סובר דתלוי בסופו לצאת ע"כ סובר באימורים פסול והיינו כר"א והנה לדידי' שפיר קאמר דבעיא שייך רק אליבא דרי"ו וע"ז שפיר דחי לא נטמאו ופסול לינה והיינו כמש"כ טה"ק דקאי רק למ"ד טומאה הותרה והיינו דבפסחים דע"ח משמע דר"א סובר טומאה הותרה בציבור וא"כ דסבור דפליגי רק בבשר ותלוי בסופו לצאת שפיר מדמי להך דק"ק אבל למסקנא דפליגי באימורים ג"כ א"כ אין הטעם משום שסופו לצאת דהרי באימורים ג"כ כשר רק סובר דלא פסול בק"ק פסול יוצא אפי' באימורים אבל בפרים נשרפין דפשיטא דנפסל אימורים ביוצא א"כ שפיר יש ספק גם לדידן אי בשר נשרפין כמו אימורים או לא והיינו דכתב בפי"ט באימורים דזה עיקר הספק לדידן אם יפסול משום דיש לדמותו לאימורים ודו"ק היטב.
ויש להוסיף עוד יותר דרק לס"ד דלא פליגי באימורים א"כ סובר דלר"ש הטעם אף דלא הגיע זמנן משום דסופו לצאת ולכן אין פוסל דהיינו דסבור עתה אם הבשר בחוץ פשיטא דאין זריקה מועיל ורק בהדרי לפנים אי נפסל ביוצא אבל למסקנא דפליגי באימורים וסבירא לן ג"כ כר"ע דאפי' הם מבחוץ זורקין א"כ א"צ הטעם משום דסופו לצאת דלזה רק צריך אי הם בחוץ אין זורקין ורק באהדרי דלא יפסול ביוצא ע"כ מטעם דסופו לצאת אבל למסקנא א"צ לזה וא"כ בפרים נשרפים בודאי אם הם בחוץ אין זורקין ולפי"ז אף בהדרי' אין להכשיר מטעם סופו לצאת דו"ק.
וכן לדעתי מוכח מדף ק"ה דמסיק מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי וזה אפי' אחר זריקה מכ"ש במחוסר זמן דכיון דלפני זמנו מחוסר מעשה הו' א"ר להכשיר מטעם סופו לצאת.
אך קצת יש לעיין דכתב רבינו זורק ואח"כ חולק אימורים א"כ כאן דקודם זריקה א"כ אימורים נפסלו ג"כ ובאימורים לא בעיא כלל וצ"ל דאיירא בעבר והפריד האימורים לבדנה קודם זריקה ויצא הבשר לבד: