מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ו · הלכה כב
ושסע אותו בכנפיו וכו' ואינו צריך להבדיל שנאמר לא יבדיל. והנה לכאו' יש להקשות לפמש"כ רבינו בשורש שמיני דיש לאווים שאינו אלא שלילה כמו לא יהי' כקרח וכעדתו ורמב"ן השיג שהוא לאו לחלוק על הכהונה ונראה הכונה כך דהנה איתא ביבמות דף י"א ודף נ"ד אין מקרא יוצא מידי פשוטו לפי"ז באמת כל שלילה הוא ממילא מניעה שאין רצונו של מקום בכך רק דא"א לומר דהוא לאו ממש דאין זה פשוטו של מקרא וכן במה שהקשה הרמב"ן מקרא דלא ימותו אבות על בנים שנאמר שהוא שלילה שהו"א עפ"י שנים עדים יקום דבר אפי' ע"י קרובים קמל"ן דלא ימותו אבות על בנים והם שלילה אבל רבינו מנאו בכלל המניעות להנ"ל ניחא כיון דהם שלילה נדע שרצונו יתברך למנוע ג"כ מזה אבל אינו לאו גמור כיון דפשוטו של מקרא שהוא רק שלילה לכן אין לקי מעתה קשה הא דדרשינן לא יבדיל א"צ להבדיל נאמר דעכ"פ הוא מניעה ג"כ דנדע שאין רצונו של השי"ת בכך ויהא פסול אם הבדיל:
ונראה דבקדשים שאני דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב רק היכא דאיכא לאו ממש כ"כ הריטב"א דל"ב שינה קרא לעכב וכן איתא במנחות ארבעים בכתפי' וכשר הא אם ליכא ארבעים בכתפי' כשר אף דהו' מניעה ממילא כיון דעכ"פ הם שלילה דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ואין רשאי לעשות כן אבל לא מיפסל בקדשים עד ששינה הכתוב לעכב:
ובהא ניחא לי קו' התוס' שבת א"כ הזורע כלאים ילקה גם משום לא תסיג גבול עולם ולפמש"כ ניחא דלענין ללקות אמרינן אין מקרא יוצא מידי פשוטו דאיירי בהשגת גבול ממש רק דלענין מניעה שפיר איכא איסור השגת גבול גם בכלאים דלא תסיג:
ובזה העלתי במק"א אהא דכתב רש"י חולין מ' דאין אדם אוסר קרקע עולם שאין ברשותו של אדם לאוסרו נראה לי ג"כ מטעם שהוא בכלל לא תסיג עולם דקרקע עומד להשתמש בו כל אדם ע"כ אין יכול לאוסרו דהו' כאוסר דבר שאין שלו:
ואינו צריך להבדיל שנאמר לא יבדיל וכו'. ודרשינן דאינו צריך להבדיל ופריך הש"ס מלא יכסנו ה"נ דאין צריך לכסות הנה הדבר מפורש בירושלמי פ"ק דרה"ש דשם איתא בעי רבנן כתיב לא יבקר בין טוב לרע עבר וביקר מהו שיעבור א"ל כל דבר שבא להתיר אינו עובר מה בא להתיר כאן התירה התורה להקדיש בע"מ ופי' בק"ע כל לאו שבא להתיר דבר אם עבר וסבר לעשות מצוה מן המובחר א"ע והיינו דקרא באמת אתי לומר דאין צריך לבקר א"כ אי סבר דמצוה קא עביד כשמבקר א"ע ה"נ בולא יבדיל דס"ד דצריך להבדיל קמ"ל דאין צריך להבדיל ואתי קרא להתיר ממילא אי הבדיל דסבר דמצוה קא עביד א"ע ולפי"ז ניחא קו' תוס' דתוס' הוק' מלאו דנבילה דנפרש דאין צריך דל"ש לפרש דאתי להתיר נבילה דמה צריך להתיר נבילה הכי ס"ד דמצוה הוא לאכול נבילה:
ובזה יש ליישב קו' הגאון מו"ה אברהם בראדי מקרא דעצם לא תשברו בו דילמא אתי דהו"א דחייב לשבור עצם המוח כדי לבדוק דלא ניזול בתר רובא ולהנ"ל ניחא דלא שייך אלא היכא דבא להתיר מה דתורה אסרה בעלמא והו' מצוה והו"א דה"נ מצוה רק התורה התירה דאין צריך אבל כאן הא לא כתבה תורה בשום קרבן לשבור דמה שצריך לבדוק אינו מצוה וע"כ לשבור העצם הכא חיוב שבא ממקום אחר לכן ל"ש כלל לומר דהו"א מצוה לשבור העצם ודו"ק:
הנה בהא דאיתא בחולין וכי מתה עומד ומולך נראה לי לפרש עפ"י מה דאיתא בר"פ השוחט אהא דאמרינן דלא לשווי גיסטרא דאם חתך המפרקת אסור וכן כתב הראב"י והובא בשו"ע סי' כ"ד ובתוס' תמה טובא ונראה לישב דהנה בזבחים דף ל"ד איתא דאם הוסיף השליח הו' כמעביר על דעתו דכל הוספה הו' כגורע וביותר מבואר הדבר בנזיר דף כ"ח דהקפת כל הראש לאו שמי' הקפה דהוספה עקירה מיקרי בפרט היכא דדעתו להשלים חשבינן מעיקרא כאילו נעקרה דאזלינן בתר סופו וכדאיתא בגיטין דף ס' אין כותבין מגילה להתלמד ואם דעתו להשלים מותר א"כ הו' כעוקר ה"נ לאו שחיטה מיקרי ופסול והיינו דפריך וכי מתה עומד ומולך דא"כ הו' כמוסיף ונמצא גורע ועוקר מעשה המליקה וכהא"ג איתא בסנהדרין דף ס"ד המעביר כל זרעו פטור דקרא כתיב המעביר מזרעו ולא כל זרעו דהוספה עקירה מיקרי דהא בהותרו בו ע"כ איירא ותוס' שם הוקשו דלתחייב מקמייתא ולהנ"ל ניחא כיון דדעתו הי' להשלים הו' כעוקר מתחילת המעשה וכן בר"ה דף כ"ד אמר אביי לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדדי ומבואר בתוס' דהא"ט כיון דאיכא שאר פרצופים שרי טפי דהוספה עקירה הו' והנה הקשה לי הה"ג מו"ה אהרן גוטמאן מווראנאב לפמש"כ הלח"מ פ"ב מברכות דכל הוספה עקירה מיקרי ובסוטה איתא בשלשה מקומות עוקבות ועוקרות ובהא דנזיר הו' עוקבות ומוספות להנ"ל הא כל הוספה עקירה הו' ולנ"ל יש לומר דרק בדעתו להשלים מיקרי עקירה ושם בסוטה איירא בלא הי' דעתו להשלים לא חשיב עקירה:
ושסע אותו בכנפיו לא הסיר את המראה ולא את הנוצה. ובלח"מ כתב דזה הו' לכאו' כאבא יוסי בזבחים דס"ה נוטל את הקרקבן עמה אבל באמת אינו כן אלא דכת"ק דר"י אתיא דלאבא יוסי נוטל מוראה וקרקבן ולא נוצה ומ"מ קשיא דשם אמרו קודרה בסכין כמין ארובה ורבינו השמיט זה ונראה דרבינו קשיא ליה דמתניתין דקתני והסיר המוראה והנוצה ובמ"ע דלא כמאן דת"ק לא קחשוב במ"ע וכאבא יוסי נמי לא אתיא דקתני נוצה ממש ולאבא יוסי היינו קרקבן לכן ס"ל לרבינו דבהא לא פליגי כלל דלר"ע צריך להסיר הנוצה כיון דקפיד קרא שלא יקריב הבמ"ע מכש"כ הנוצה רק פליגי בבמ"ע דלת"ק רק נוצה ממש מסיר דלא חזו לאכילת הדיוט אבל במ"ע הא חזו ע"י הדחק ואבא יוסי ס"ל גם במ"ע צריך להסיר ולכן אין צריך קדורת סכין דיותר יכול להסיר הנוצה והבמ"ע הכל ביחד כשנוטל ביד משנוטל בסכין לכן פסק רבינו כאבא יוסי את"ד הספר ע"א הנ"ל: