מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ד · הלכה ב
כל שקרבו וכו' וכדי להרחיק מפשיעה וכו'. רש"י ורבינו בפי' המשנה כתב כדי להרחיק מעבירה דהיינו שלא יאכל אחר ע"ה ויקשה למה לא פירשו כפשוטו דיתעצל מלאכלם דיסבור שעדיין יש לו פנאי ולבסוף ישכח ויעלה עמוד השחר ויעבור על לא תותירו כמו שחששו בק"ש וכן הוק' בתוס' רעק"א ויש ליישב דהנה בסי' רל"ב הובא ברמ"א שיטת אגודה דאם זכר מתחילה לעשות המחויב ודחה הדבר שעדיין יש לו פנאי ואח"כ שכח דלא הו' אונס אף דשכח מעיקרו הו' אנוס היכא דלא הקדים לעשות בעת שעלה על זכרונו מחשש שמא ישכח אח"כ הו' כאונס הבא מחמת פשיעותא והב"י שם חולק עליו דהו' כאונס ולפי"ז יש לומר דעל חשש שיעבור על לא תותירו לא חששו דהא הו' אונס ורחמנא פטרי' משא"כ אי יטעה אחר ע"ה ויסבור שעדיין לילה הוא דטעות שיש להבחין הו' קרוב למזיד לרבא מכות ט' באומר מותר קרוב למזיד.
ובזה ניחא ג"כ מה שעמדו המפרשים על רבינו דפסק באכילת פסחים דעשו סייג עד חצות ובמצה כ' דכשר כל הלילה ולא עשו סייג ולהנ"ל ניחא דפסחים יש לחוש דיאכל אחר ע"ה ולא יבחין בין יום ללילה דהו' שוגג קרוב למזיד ובמצה אין כן רק דע"י שכחה לא יקיים המצוה והו' אונס גמור ורק בק"ש דקבלת מלכות שמים חשו גם לאונס אמנם גם לשיטת אגודה יש ליישב פירש"י ורבינו הנ"ל דאפשר דס"ל כמו שפי' רשב"ם בפסחים דהרחקות אכילת קדשים היתה אפי' בדיעבד דאם לא אכל עד חצות אסרו אותו לאכול אח"כ ובעכ"ח דידי' נעשה נותר ולא כמוש"כ תוס' דאם אירע כמו ק"ש דמותר לקרות אחר חצות וס"ל לחלק דדוקא גבי ק"ש דכל החשש שיתבטל מלקרותה בזמנה וא"כ אם אירע שעבר לא נאסר עליו מלקרות עוד ויתבטל בודאי ממצוה זו משא"כ באכילת קדשים דחששו שיעשו איסור בידים וטוב לו לדחות המצוה בשב וא"ת ממה שיעשו איסור בידים.
כל שקרבו וכו' שאין מקטירין אלא עד חצות. בשו"ת הרמ"ע מפאנו כתב דדעת רש"י דרק באכילתה דמסור לכל שגם זרים מותרים באכילתן לכן לא פליג רבנן שגם לכהנים אין נאכלין אלא עד חצות בין בקדק"ד בין בקדשים קלים אבל בהקטרה דרק מסירה לכהנים לא חששו לתקן שלא יהא כשר להקטרה רק עד חצות שלא להביא קדשים לבית הפסול וראי' מן התורה דכתיב כל הלילה עד הבוקר דלימא כל הלילה וסגי מכאן סמכו חכמים ולא עבדי תקנתא רק דעת רבינו לפרש דקאי גם אהקטר חלבים כפשטי' דמתניתין. ועיי' תויו"ט: