מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ב · הלכה א
היין והסולת הם הנקראים נסכים והסולת לבדה נקראת מנחת נסכים. וכ"כ בהקדמה למס' מנחות ובארתי בפי"ח מה' פסהמ"ק ואולם בירושלמי פ"ב דיומא ה"ג מוכח כדברי רבינו דהסולת נקראת ג"כ נסכים דקאמר שם אהא דפליגי אי חביתין קודם לנסכין דלמ"ד אחר נסכים היינו אחר סולת ומ"ד קודם נסכין היינו קודם היין דחביתין קודמין לנסכין לנסכי היין כמש"כ רבינו בפ"ו מתומ"ס וכ"מ ולח"מ נתלבטו בטעמו ובאמת יצא לו לרבינו מירושלמי [ונראה שלזה כיון במל"מ שם] וכ"כ בקרבן עדה ביומא שם שזה טעמו של רבינו עכ"פ מוכח דגם סולת נקראת נסכים ובזה מיושב קו' הטה"ק מנחות דף נ"ד דנדרוש מקרא עולה ומנחה דאין מתקדש אלא בשחיטה וזבח ונסכים להורות שהנסכים סמוכים לזבח אבל לפמש"כ רבינו א"ש דנסכים היינו גם הסולת וא"כ בשלמא אי דרשינן זבח ונסכים משקידש בשחיטה א"ש אז קאי גם אסולת כמש"כ תויו"ט פ"ז דמנחות מ"ד ובטה"ק דף ע"ט הקשה באמת מנ"ל מפסוק זבח ונסכים לדרוש על המנחה דנסכים הם יין וע"כ כמש"כ לרבינו וא"ש אולם בלא"ה אין יודע מה קשיא לי' דלשון זבח משמע יותר דבזביחה מקדש אבל עולה ומנחה לא משמע שבזביחה מקדש:
ואי שמן נקראת ג"כ נסכין הנה מגמרא דף פ"ט דריש נסכה דמנחה כנסכו דיין מוכח דשמן ג"כ קרוי נסכין ומזה תמה בתויו"ט פ"ט דמנחות מד' המהרש"ל סי' ס"ד שכתב דאין לומר ונסכיהם דאומר אח"כ ויין כנסכו ומגמרא הנ"ל מוכח דשמן נקראת נסכין וא"כ לנסכיהם קאי אשמן אך אי מהא לא אריא דיש לומר דדעת מהרש"ל כיון דעכ"פ בהאי ענינא דמועדת לא מצינו דקרי לשמן ונסכיה דכל ונסכיה דפרשה מועדת אין קאי לכך ע"כ כתב דא"ל ונסכיהם [ועיי' מג"א]:
היין והסולת וכו' אבל טעונה מלח. ובשו"ת שו"מ ח"ג סי' מ"ג הקשה מהא דאיתא במנחות דף נ"ז דאשר תקריבו לרבות מנחות נסכים לחימוץ ופריך הא מ"פ אין מחמיצין ומשני דמגבלה במים ויקשה הא תיפ"ל משום מלח דיש לו דין מים כדאיתא באו"ח סי' תמ"ב ותי' כיון דמלחה בראש מזבח אינו לוקה כמש"כ רבינו בפי"ז ממעה"ק משום שנאמר אשר תקריבו וכבר קרבה והרי מנחת נסכים מרבינן מאשר תקריבו וזו כבר קרבה עוד תי' במלח שחופרין מקרקע י"ל דאינו מחמץ כמש"כ בד"מ סי' תס"ב ועיי"ש במג"א וא"כ י"ל דמלחו במלח אסתרקנית כעין מלח שחופרין בקרקע וכבר האריך בנוב"י בענין מלח אי מחמץ.
הנה ש"ס מגילה י"ב אמרינן כדת של תורה אכילה מרובה משתיה והיינו בנסכים דמנחות מרובה מנסכים כפירש"י שם וקשה לי מהא דאמרו עד ארבעים שנין מיכלי מעלי מארבעין שנין משתי מעלי הרי דלאו כל עתים שווים דאכילה מרובה וכן יקשה מסנהדרין פר' הנחנקין גבי בן סורר ומורה דל"א אכילה משתי' עייש"ה וכן קשה לי מברכות דף מ"ח ואכלת זו כזית ושבעת זו שתיה משמע דשתי' מרובה מאכילה.
הסולת והשמן נקרא מנחת נסכים וכו'. וכתב בספר תורת העולה שהטעם כי הוא מורה על מעשי' המעולה שיעשה האדם וחי בהן ובהן יכין עצמו שירד עליו השמן מלמעלה והוא המנחה שיתנסך עליו השפע הנקרא נסכים וכתב שהי' מנחת נסכים נשרפת ע"ג מזבח החיצון על האש וכבר כתבתי עניין המזבח והאש שעליו כי ממנו נתהוה הכל ואליו ישיב הכל מה שאין כן ביין שהי' נשפך על יסוד והי' יורד לשיתין וכתב עוד כי אין מנחת נסכים אלא לעולה ושלמים אבל לא לחטאת ואשם או לעוף והטעם מבואר כי להיות ענין נסכים באים להורות על מעשה הטוב שגורם שיורד השפע עליו מלמעלה ע"כ לא באו מנחת נסכים רק בשלמים ועולה שאינן באים על החטא ואף כי העולה באה על חטא המחשבה מ"מ מאחר שלא חטא במעשה אינו נחשב לו לעון אמנם חטא מצורע ואשמו שאין באין על חטא ויסורים שלו ממרקים עונותיו אשר גרמו לו הצרעת ואח"כ כאשר נרפא מצרעתו הוא נקי בלא עון ע"כ באים עם חטאתו נסכים ואף בבהמות לא באין נסכין אלא דברים הבאים בנדר ונדבה לאפוקי בכור ומעשר מאחר שאין באין בנדר ונדבה אין נסכים מקום בענין שלהם וזה כי ההשפעה היורדת מלמעלה אינה אלא נדבה בלבד וכו'.
וכתב עוד על דברי רבינו שאם הוסיף או פיחת בשיעורי הנסכים פסול מלבד מכבש העולה שמקריבין ביום הנפת העומר שהנסכים שלו שני עשרונים בלול בשלישית ההין שמן ואעפ"י שכפל סלתו לא נכפל יינו אלא יין לנסך רביעית והטעם כי יום הנפת העומר הוא יום מחרת הפסח שבו יצא ישראל ממצרים והי' לעם ונתוסף להם אז עוד עשרון אחד והם עשרה ניסים שארעו לאבותינו על הים לכן באים שני עשרונים עם הכבש שהוא כנגד יעקב ויוסף ששניהם נקראים כבש עשרון נגד כל אחד מהן וכו' והי' שמנו שלישית ההין כנסכי האיל והי' מן הראוי' להיות חצי הין רביעית לכל עשרון כמו שהוא נסכי כבש רק הניח להם נסכי האיל שהוא שלישית ההין כי עדיין ביום ההוא לא הי' שלמים לגמרי כי הי' מתחילת צאתם ממצרים שהי' מורגלים עדיין במעשה מצרים וגברו עליהם הכוחות החומריות וכו' אמנם נסך היין לא ניתוסף כי השגחה המינית הוא בכל הפעמים בשוה אין להוסיף ואין לגרוע המקריב פלגס מביא נסכי איל וזהו כי היתר פסול כמו החסר ולזה כל שהוא למעלה מן הכבש יצא מגדרו ואינו בשלימות שמורה עליו הכבש ונתגבר עליו הכח החומרי שמורה עליו ועל כן מביא נסכי איל ועוד כתב רבינו כשמודדין העשרונים אין מודדין אלא כל עשרון בפ"ע אין הנסכים מעכבין הקרבן כי לכל אחד כונה בפ"ע וכו' אין מביאין נסכים אלא מן החולין שהוא ממונו של אדם וברשותו לעשות בו מה שירצה ואם יעשה בו הטוב הראוי' שיושפע מן השמים והוא ענין נסכים ודע כי כל השפעה והשגות הרמוזים בענין הנסכים אינו אלא כימים שהעולם כמנהגו נוהג בדרך הטבע ואף אם עין ד' אל יראיו מ"מ אינו אלא בדרך הטבע אמנם אינו אלא בנגלה שישתנה בעדו סדרי בראשית אמנם בזמן הגאולה שיבוא במהרה בימינו ישתנו הדברים ויתרצה ההשגחה השפעה וישתנו נסכים ולזה כתב רבינו שענייני הנסכים האמורים ביחזקאל הם קרבנות מילואים שיהי' לעתיד והם קרבנות שאין נוהגים לדורות עכ"ד.
ויוצק על היסוד והוא יורד על השיתין. עראב"ד וכ"מ שהשיגו אולם נראה להוכיח כדברי רבינו מדף כ"ט דמסיק דילמא אתי לערוב סולת ושמן ופירש"י דסלתן ושמן דבני הקטרה ואיכא משום והקטירו שלא יערב חלב בחלבים א"כ מוכח דביין דמערבין דלית בהו משום והקטירו אע"כ אין בני הקטרה והיינו דלא אזיל למזבח רק לשיתין אך יש לדחות כיון דאין לאישים חשוב לאו בני הקטרה ועיי' תוס' דף צ' ד"ה אפי' מנחה שכ' אי נמי הכי גבי נסכים דכולן למזבח. דומיא דעולה ממש דכולה כליל וזה רק ניחא אי לספלים ומשם למזבח אבל לרבינו דלשיתין לא שייך ועיי' זבחים מ"ב במשנה כל שיש לו מתירין ובתוס' שם וכן בזבחים דף ע"ה ועוד שם בדף פ"ה ודו"ק ויתבאר עוד:
אולם בירושלמי פ"ב דיומא משמע דנסכין לספלים כדאיתא התם וביותר יש לתמוה מירושלמי שם אדברי רבינו בפי"ו מה' אלו דסובר גם בנדבה לשיתין לא לאישים ובירושלמי שם בעי בזיכין אי קודמין לנסכין ומסיק שם דבשל יחיד בעי אי הביא לבונה בנדבה ויין בנדבה איזה קודם והקשה בקרבן עדה שם דמאי בעי הא איתא שם דחביתין קודמין לנסכין משום דהו' לאישים משא"כ נסכין לשיתין אע"כ כיון דבעי בשל יחיד וסובר ביחיד לאישים אזיל כשמואל שפיר בעי א"כ משמע דירושלמי כשמואל: