אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק י · הלכה ג

הלכה ב

ואח"כ צונף במצנפת ולובש הציץ. ולכאורה תמוה דבירושלמי ריש יומא איתא דציץ ומצנפת של אהרן קודם לאבנטן של בנים וכבר הקשה כן בשירי קרבן ובגליון הש"ס כ' דדוקא בשעת חינוך הי' צריך ללבוש המצנפת קודם כדי שילבוש מקודם כל בגדי כהן הדיוט ואח"כ ילבש בגדי כה"ג כמש"כ הריטב"א אבל לדורות צריך שילבש המצנפת אח"כ כמש"כ רבינו והא דאיתא שם דציץ ג"כ קודם העלה דהוא ט"ס וצ"ל כתונת כמו שהוא בש"ס דילן:

א') ושערו הי' נראה בין ציץ למצנפת. עכ"מ שהקשה דלא הביא הא דחולין דף קל"ז כיפה של צמר מונחת לו על ראשו והנה כבר בארתי זאת לעיל פ"ט ועוד י"ל דבס' אמרי ברוך על חגיגה הקשה הא הוה ייתור בגדים ותי' שלא בשעת עבודה וכשלא לבש שאר בגכ"ה (ול"נ אף שלבש בגכה"ג ל"ה ייתור בגדים רק בשעה שעובד וא"כ למ"ד אין על מצחו מרצה ניחא אבל אי ס"ל דאין על מצחו אין מרצה א"כ כשמונח על כיפה של צמר אינו על מצחו ואין מרצה א"כ להאי מ"ד ע"כ לית לי' הא דכיפה של צמר) ולי נראה דהנה לכאורה קשה הא דאמרינן בזבחים דשערו הי' נראה ושם מניח תפילין ואיך אמר דשם כיפה של צמר וא"ל דמניח תפילין בשעת עבודה דאז אין שם כיפה של צמר דהא בשעת עבודה פטור מתפילין כדאמרינן בעירוכין דעוסק במצוה פטור ואף שאין מתבטל ממצוה וע"כ דהא דמניח תפילין היינו שלא בשעת עבודה כמש"כ בש"א א"כ ע"כ לא הי' מניח כיפה של צמר וגמ' דחולין ס"ל דבשעת עבודה הוא דהוה מניח תפילין דס"ל דרק אם מתבטל ממצוה עוסק במצוה פטור מן המצוה וכאן דלא מתבטל מעבודה חייב בתפילין ובשלא בשעת עבודה לא הי' מניח תפילין ומניח שם כיפה של צמר וא"ש דרבינו לא הביא הך דכיפה של צמר דע"כ לפי גמ' דערכין וזבחים דמניח תפילין בין ציץ למצנפת ע"כ דלית לי' דמניח שם כיפה של צמר ודו"ק:

ב') עוד י"ל דרבינו לא הביא הך דכיפה של צמר ונראה דדעת רבינו משום דיקשה לפירש"י דמפרש כובע והא הוה ייתור בגדים דבמקום בגדים אפי' בפחות מג' על ג' הוה יתור בגדים ואת"ל שהי' דבוק להציץ מאזן לאזן מצד העורף הא פסקינן שצלצול קטן שחשוב הוה יתור אפי' שלא במקום בגדים וא"ל שהיתה מחוברת אל הציץ והיתה עמו כלי אחד א"כ יקשה משבת דף ס"ג שמקשה וציץ ארוג הוא והלא הי' ארוג ע"י הכיפה וע"כ כשיטת רש"י והראב"ד שהי' ששה פתילים ארוגים וזה וכפה כמו שנראה מלשון רש"י בפ' תצוה על חוטי הציץ ונמצא עשוי כמין כובע וכן משמע מדברי הרי"ף פ' במה אשה על הא דלא תצא אשה בכפה של צמר אבל לרבינו והרמב"ן הנ"ל א"א לפרש כן ע"כ לומר דאידחי ההיא דחוצץ מהלכה ע"פ סוג' דשבת שמקשה וציץ ארוג הוא לכן לא הביא רבינו הא:
שוב ראיתי בערוך ערך שכ' לפרש בפיקרין ובציפי צמר פי' אדם קרח מביא צמר וצובעו וקושרו למעלה ממצחו כדי שיראה כי שערו הוא ואמרו חכמים כיפה של צמר הי' מונח בראש כה"ג ועליו ציץ מונח שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת עכ"ל מוכח דלא גריס לקיים מה שנאמר דבאמת אין חיוב בזה אלא דאם הי' צריך לכיפה של צמר יען שראשו קרח נגד מצחו הי' רשאי להניח הכיפה כיון דכ' בקרא על פתיל תכלת וא"כ אין חיוב כלל אלא דרשאי לעשות כן ול"ה חציצה וכהא"ג איתא בירושלמי רפ"י דעירובין לענין תפילין וז"ל ר' אבוהו יתיב למתני ברמשא ותפילין עלוי מצדדיו היו כמין פיקרין הי':

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה