מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ג · הלכה ג
א') לוי האונן מותר לעבוד ולשורר. ולכאורה קשה מ"ש מנ"כ דאונן אין נושא כפיו כמש"כ הרמ"א סי' קכ"ח משום דצריך להיות המברך שרוי בשמחה א"כ השיר של הלוים הא ילפינן לי' בערכין דף י"א מקרא תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב וזה ל"ש באונן שוב ראיתי בשו"ת מהרי"א סי' שנ"ו שעמד בזה והניח בצ"ע ול"נ דבאמת במג"א מבואר דאיכא טעמא אחרינא בנ"כ יען דאונן אסור בעבודה רק שדחי להא"ט דלא תליא בעבודה רק עיקר טעמא משום דאין שרוי בשמחה והנה רבינו לא אייריא מטעם זה אי שרוי בשמחה רק אי יש לפסלו מטעם עבודה לכן כ' דאונן מותר לעבוד ולשורר דאין כאן משום עבודה דגם בנ"כ הוה שרי דלא מפסלינן לי' משום דהוה כעבודה אף דבאמת בנ"כ איכא טעמא אחרינא דאין שרוי בשמחה וגם בלוי שייך האי טעמא אבל רבינו לא אייריא מזה כנ"ל:
ב') אין אומרים שירה אלא בפה בלא כלי שעיקר השירה שהיא עבודתה היא בפה. ובהל' ו' כתב בי"ב ימים חליל מכה לפני המזבח ודוחה שבת מפני שהיא חליל של קרבן ועבודה היא ודוחה את השבת וראיתי בלח"מ פ"ב מלולב הקשה איך דוחה שבת כיון דעיקר שירה בפה ותי' דאין שבות במקדש וכ"כ בתויו"ט בפ"ב דעירובין ואמנם תמוה לי דרבינו נתן טעם אחר דחליל של עבודה היא לכן דוחה אבל בלא"ה ל"ה שרינן שבות זה במקדש והטעם נראה דבאמת דברי תוס' שכתבו דאין שבות במקדש תמוה כי הביאו מירושלמי דאתיא כריבר"י דסובר שירה בכלי עיין מהרש"א ולכן נראה דל"ש אין שבות במקדש כיון דנסכים יכול להביאו לאחר י' בשלמא אי עיקר שירה בכלי ל"ש דיביא למחר דחביבה בשעתה כמש"כ בטו"א בר"ה דף ל"א אבל אי שירה בפה ל"ש אין שבות במקדש דלכן ידחה דאיך תאמר ידחה הרי אפשר להביא למחר הנסכים ולשורר דא"ל דא"ט שירה בנסכים הבאה בפ"ע דז"א דהרי אם מביא הקרבן ומאחרו אח"כ יכול להביא אחר י' (וכמו שהארכנו לעיל) ולומר שירה אז א"כ לכן ל"ש א"ש במקדש דאפשר בלא דחוי (וכעין מש"כ הכ"מ בכ"מ בפ"ח מבהב"ח) ואומרים שירה בפה אף שעי"ז יבוטל לגמרי שירה בכלי דגם למחר ל"ש שירה בכלי כיון שכבר קרב הנסכין ולכן נראה לישב כונת רבינו דבוודאי שיר שאומרים על הנסכים ומכין בחליל ובכינורת ל"ה חליל של קרבן דעיקר שירה בפה אבל החליל בי"ב ימים אין על הנסכין שהרי בשחיטת פסח ליכא נסכין וא"כ ה"ה שאר הימים רק ע"כ הוה צורך קרבן ול"ש בהא כלל עיקר שירה בפה דבזה אין כלל שיר בפה רק החליל מכה לפני המזבח ובטעם די"ב ימים יצאו מכלל יען דחליל י"ב ימים אלו באו משום הלל כדאיתא בירושלמי שם כל מקום שיש חליל יש הלל ומש"כ רבינו צורך קרבן קאי לאפוקי שמחת בית השאבה אף דשם ג"כ עיקר מצוה בחליל אבל כיון שאין צורך קרבן אין דוחה וזה מבואר בפי' משנה בעירובין (והא דשירה בפה היינו על היין הנסכין א"כ לכן מביא נסכין ואומר בפה בלא כלי) וזה שכפל רבינו בלשונו כי הוא שיר של קרבן ועבודה הוא ודו"ק וכן מוכח מהא דכ' רבינו בפ"ד דביכורים החליל מכה לפניהם והוא משנה פ"ג דביכורים ולא הי' שם שיר מדלא כ' רבינו דצריך שירה ע"כ דסובר כתוס' בעירובין דף י"א דביכורים א"ט שירה אפ"ה מכה בחליל הרי דהכאת החליל הוא אף בלא שיר:
ועוד י"ל אי שירה מעכב הקרבן א"כ אף דשירה בפה שייך א"ש במקדש כיון דגוף שירה מעכב הקרבן (וכש"כ לראב"ש בתענית דף כ"ג דשירה בכלי ג"כ מעכב הקרבן) אבל אי אין מעכב א"כ אי עיקר שירה בפה אז ל"ש א"ש במקדש כיון דכל עיקר שירה אין מעכב הקרבן ובזה ניחא לישב דברי תוס' סוכה שכ' דהך דערכין דדוחה שבת דא"ש במקדש ובירושלמי מוקי כריבר"י וזה תימא דאי כריבר"י א"כ משמע משום דשירה בכלי לכן דוחה לא משום א"ש במקדש ולפמש"כ ניחא דסברי עתה דהא דפליגי אי דוחה לכ"ע סברי שירה בפה אפ"ה דוחה שבת גם בכלי כיון דעיקר שירה מעכב א"כ א"ש במקדש ואידך סובר אין שיר מעכב א"כ ל"א א"ש במקדש והיינו כריבר"י וסובר דלריבר"י דוחה שבת יען דא"ש במקדש אף דשירה בפה רק סובר דשיר מעכב משא"כ שמחת בית השואבה שמחה יתירה א"ד כלל דשבת שא"צ לא התירו ואולם רבינו דרך אחר יש לו דהך י"ב ימים שפיר דוחה אף למ"ד אין שירה בפה יען דכאן ל"ש כלל שירה בפה דזה עיקר מצותו בחליל ודו"ק:
ג') ישראלים מיוחסים המשיאין לכהונה שאין עולה לדוכן אלא מיוחס. וקשה לי דמשמע דרבינו מפרש דמעשה תלוי בהעלאה ובגמ' סוכה דף נ"א מוכח דהעלאה תלוי במעשה יען דכך הי' מעשה לכן מעלין כמו שהוק' תוס' סוכה לפירש"י והנה בפי' משנה כתב בפירוש יען דמעלין לכן אין עולה לדוכן אלא מיוחס ובגמ' הנ"ל לא משמע הכי ונראה לישב דלכאורה תמוה דמשמע מדברי רבינו דאין מעלין לכהונה רק מדוכן יען שאין עולה לדוכן אלא מיוחס הא רבינו פוסק בפי"ט מאי"ב כל ישראל בחזקת כשרות ולכן בפ"כ לא כתב רק אין בודקין בכהן ממזבח ולמעלה משום דסובר הא דתנן בקידושין דף ע"ו דאין בודקין מדוכן ולמעלה כר"מ דלית לי' כל ישראל בחזקת כשרות וא"כ למה כתב כאן שאין מעלין אלא מיוחס ונראה לישב תוס' הקשו סתירה בערכין משמע דמעשה תליא בהעלאה ובסוכה משמע דהעלאה תלוי במעשה ונראה לישב דלכאורה קשה בקידושין קאמר זו דברי ר"מ ויקשה הא במשנה קתני מן הדוכן ולמעלה א"צ בדיקה ויקשה ר"מ סובר כאן דמעשה היו בעבדים דהרי רחב"א דמוסיף שם אף מי שהי' מוכתב באסטרטיא של מלך משמע דעכ"פ מדוכן ולמעלה ג"כ סובר אין בודקין וא"כ קשיא מדר"מ אך י"ל דע"כ נפרש הך מן הדוכן אי אתיא כר"מ היינו מן המשוררים לא מן המנגנים ולפי"ז אומר אדרבא ר"מ לשיטתו דל"א כל ישראל בחזקת כשרות א"כ אין מעלין מדוכן ממנגנים ליוחסין כיון דזה כשר בכל ישראל ולכן אפי' עבדים כשרים בה ומעתה י"ל גמ' דסוכה קאי אי נאמר אין כל ישראל בחזקת כשרות לכן לר"מ אין מעלין מדוכן וסובר גמ' דמעשה הי' בעבדים לכן ר"י ורחב"א סברי דבמיוחסין הוה מעשה ולכן אף דישראל אין בחזקת כשרות ליוחסין כיון דמעשה הוה ביוחסין לכן שפיר מעלין מדוכן אבל גמ' דערכין סברי דכל ישראל כשרים ורק בקרא עירעור צריך בדיקה וע"ז אמרינן מדוכן ולמעלה א"צ בדיקה א"כ שפיר כתב רבינו דאין מעלין לדוכן אלא מיוחסין לכן כשרין לכהונה אפי' בקרא עירעור ומעשה תלוי בהעלאה לא העלאה במעשה והבן:
והנה בכ"מ הקשה למה פסק כריוס"י כיוצא בזה קשה על רבינו בפ"ח מסוכה כתב מנגנים ולא כתב לוים ובמשנה בסוכה קתני דלוים מנגנים אך הדבר ניחא דהרי למ"ד דבשיר כשר ישראל א"כ בבית השאבה לא כש"כ וע"כ דלוים היו בשיר לכן גם בשמחת בית השאבה בלוים יען דהם היו רגילין בכך אבל מ"ד דבשיר לא היו לוים א"כ כש"כ בבית השאבה לא הי' לוים וא"כ לפי"ז הוה סתם בסוכה ומחלוקת בערכין ואין הלכה כסתם ולכן לא פסק שם דבבית השאבה בלוים וממילא אין הלכה כרחב"א ול"ב לוים:
ד') עומדים על הדוכן וכו'. מבואר דרבינו סובר גם עבודת הלוים פסול בישיבה וכן יש להוכיח מפירש"י פ' קרח המעט מכם כי הבדיל וכו' ולעמוד לפני העדה לשרתם פירש"י לשיר על הדוכן משמע דשיר הלוים בעמידה אמנם שאר עבודת הלוים א"צ עמידה והטעם י"ל דדוקא שיר הלוים על הקרבן נחשב כעין עבודת מזבח דצריך עמידה כדאיתא בערכין דף י"ב ע"ב ע"ש בפירש"י ולא משכחת לוים כשרים בעבודת מזבח אלא בשיר וכן יש להוכיח מהך דערכין דאמר שמואל מניין לעיקר שירה מה"ת שנאמר ושרת בשם ד' אלקיו איזהו שירות שבשם הוי אומר זה שירה ומהאי קרא גופי' ילפינן ברפ"ב דזבחים דיושב פסול לעבודה מדכתיב הלוים העומדים והיינו הך קרא דושרת בשם ד' וגומר ככל אחיו הלוים העומדים שם:
והנה איתא בכתובות דף כ"ד דזר שעלה לדוכן עובר בעשה דכתיב כה תברכו את בנ"י אתם ולא זרים והוה לה"ב מכלל עשה והנה ראיתי בערוך לנר יבמות דף נ"ד שעמד לחקור דאיתא שם וכן בפסחים דף מ"א ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה אין ביום לא ה"ל לאו הבא מכלל עשה ולא בשאר מ"ע כגון תענו את נפשותיכם ביוהכ"פ ולקחתם לכם ביום הראשון וכדומה דבכל הני דרשינן מכלל עשה רשות דקודם סוכות אין איסור בנטילת לולב ובשלמא מה דדריש דמתפיס תמימין לבדה"ב עובר בעשה משום דכתיב נדבה תעשה אותו משום דנדבה הנה הוא רשות דרשינן מכלל רשות איסור אבל מפסח קשה וכן קשה ממכות דף י"ח דאוכל בשר קדשים לפני זריקה בלאו הבא מכלל עשה דואכלו אותו אשר כופר בהם לאחר זריקה אין לפני זריקה לא ומ"ט ל"א גם שם דלאחר זריקה מצוה וקודם זריקה הוא רשות וכתב לתרץ דש"ה דכיון דמדבר מדבר מסוים שהוא בשר הפסח והקדים ואם אכל ביום או לפני כפרה הרי עקר במקצת מ"ע שהתורה אמרה שיאכל כולה בערב או לאחר זריקה אך אכתי קשה מהא דזר לא ישא כפיו דאין מגרע המצוה במקצת אמאי דרשינן ממ"ע איסור ובאמת תוס' בשבת עמדו ע"ז דלא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן וכבר תמהו הרמ"א בד"מ ובטו"ז ובמג"א או"ח סי' קכ"ח מכתובות דמפורש דאיכא איסור עשה וכתב לישב דתליא זה בפלוגתא דריו"ד וריוס"י אי נשים סומכות רשות דריו"ס ס"ל דהוה רשות א"כ לא דריש ללאו הבא מכלל עשה ולכאורה יש ראי' לזה מהך דיבמות שם דקאמר אי נמי אין לו בנים אין יש לו בנים לא ולאו הבא מכלל עשה וכי ס"ד שזה תלוי בבחירת האדם לדרוש רשות או לאו הבא מכלל עשה להנ"ל י"ל דחדא לריוס"י וחדא לר' יודא אבל באמת קשה לי על דברי המג"א איך אפשר לומר דבהא פליגי ר"י ור"י דהא בר"ה אמר אביי ל"ק הא רי"ו והשתא לפי דברי המג"א הרי לא שייך פלוגתתם רק היכיא דשייך לדרוש מכלל עשה או רשות או לאו ולא שייך זה כלל באם נשים רשאים לתקוע דטעם האיסור משום בל תוסיף כמו שפירש"י שם אע"כ דס"ל להגמ' דגם ר"י וריוס"י לענין סמיכה בהא פליגי אי שייך ב"ת במי שפטור ועושה המצוה אבל לא דפליגי אי דרשינן לי' דלאו הבא מכלל עשה או לא:
אמנם על דברת המג"א כבר עמד בשעה"מ פי"ט משבת להקשות דבסמיכה איכא טעמא דמחזי כעבודה בקדשים אבל אי לאו הא"ט הוה ס"ל לר"י ג"כ דהוה רשות ולא דרשינן ללאו הבא מכלל עשה והנוב"י קמא סי' ו' הביא דברי המג"א ורצה להוכיח דע"כ איכא איסור לזר ממנחות רפ"ב דיליף מוינזרו או מקו"ח לכל מר כדאית לי' ואטו מי לא כתיב בפירוש והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה אלא וודאי דאכתי הו"א דמצוה בכהנים אבל אם עשה ישראל כשר ואפי' איסור לזר ל"ה ידעינן מוהקריבו אי לאו דכתיב וזר לא יקרב לכן אמרינן התם מנ"ל דמוזהר אולם תוס' זבחים דף ט"ז ד"ה מוזהר כתבו תימא מוהקריבו בני אהרן דרשינן מקבלה ואילך מצות כהונה מיהו עדיפא משני לאו גמור מוכל זר לא יקרב הרי דס"ל דעכ"פ איסור לזר ידעינן מדכתיב והקריבו בני אהרן ואי ס"ד דבתוס' מפרשים אהרן ובניו מצוה וזר רשות א"כ גם והקריבו יש לדרוש כן יעייש"ה:
אולם יש לישב דל"ק מדברי התוס' דהא בזבחים דף י"ג דיליף שם קרא דוהקריבו בני אהרן מקרא דואלה שמות בני אהרן המשוחים מה להלן בכהן כשר ובכ"ש אף כאן בכהן כשר ובכ"ש ולפי"ז לא דמי כלל קרא דאל אהרן ואל בניו לקרא דוהקריבו בני אהרן דשם איכא גז"ש מאלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים וכי היכיא דגבי אלה בני אהרן דוקא הוא דהא משיחה אי אפשר בזר ה"נ בני אהרן בקרא דוהקריבו דוקא הוא משא"כ גבי נ"כ דליכא התם גז"ש אמרינן שפיר דלאו דוקא ולא אסר זר:
אולם בשעה"מ שם הקשה עוד דא"כ נשמע דלריוס"י דס"ל דהוה רשות ס"ל וודאי דאין מעלין מנכ"פ ליוחסין ובכתובות מייתיא הא דריוס"י גדולה חזקה ודייק אי ס"ד מעלין מנ"כ ליוחסין הני כיון דפריש ידייהו אתי לאסקינהו ומשני ש"ה דריע חזקתייהו יעיי"ש ומאי ראי' מדריוס"י אחרי דס"ל דאין שום איסור בזר הנכ"פ בוודאי לשיטתו א"מ מנכ"פ ליוחסין:
והנה איתא בברכות דף י"ד כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו בונה במה שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תיקרי במה אלא במה וראיתי בהפלאה פ' יתרו שכ' ענינו כי צריך האדם שיכנע לבו כמש"כ כל הנשמה תהלל י"ק על כל נשימה ונשימה תהלל י"ק כי אין חשיבות האדם להיות נשמתו בו לולי חסדי ד' ע"כ צריך להלל על כל נשימה ואדם החושב אשר נשמתו באפו זולת חסדי ד' מזכירין עונותיו ותפלתו אינה מקובלת יצדק בו שנחשב כאלו הקריב בבמה ול"נ עפ"י מה דאיתא בסוטה דף ל"ח מניין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנאמר ושמו את שמי על בנ"י ואברכם ופירש"י דהוא כבוד המקום א"כ הזכרת ברכת כהנים בעבודת התמיד הוא כבוד המקום וכן בתפלה שנגד התמיד התקינו ג"כ כבוד המקום א"כ המקדים שלום לחבירו קודם שהתפלל דהיינו קודם שנתן שלום בתפלה להקב"ה ע"י הזכרת ברכת כהנים א"כ נחשב זה האדם אצלו כבונה במה והקריב עליו שמזכיר עליו ברכת כהנים (ועיין בטור סי' צ"ח שביאר שענין האדם בתפילתו בכל דבר כמו כהן בעבודתו עיי"ש) ועמש"כ בפ"ה מבמ"ק:
ראיתי בספר יד המלך הקשה לשאול הא דנקטו בפשיטות דבזה"ז איכא ג"כ מ"ע בנכ"פ ולברך ברכת כהנים ואמאי הא איתקש לשירות וכהן טמא מחלל עבודה ועכשיו כולם טמאי מתים ואע"ג דלהקל איתקש ברכה לנזיר כדאיתא בתענית דף כ"ז מ"מ טומאת מת בנזיר נמי פוסל ובשו"ת מהרי"א סי' מ"א כ' לישב הא טומאה הותרה בציבור א"כ גם שירות בטומאה שרי בזה"ז רק שהקשה מטעם דבזה"ז טמאים נמי מזיבה ונדה ושרץ דלא הותרה בו טומאה בציבור אפ"ה י"ל כיון דעתה הכל טמאים בכל הטומאות האלו אליהם אמר הכתוב השוכן אתם בתוך טומאתם ועוד דהרי קיימ"ל לדברי תורה אין מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש א"כ יוצאים בזה נמי לידי לימוד תורה כדאיתא בסי' מ"ז ס"ט שאין להפסיק בין ברכת התורה ללימודו ואומרים ברכת כהנים מיד א"כ אינו ענין לשירות דעבודה דטהרה מעכבתו ועוד דאף אי איתקש היינו לברך בשם המיוחד בשם בן ד' בביהמ"ק איתקש כפירש"י עירובין דף י"ח לשירות אבל בזה"ז שאין אלא בכינוי לא איתקש לשירות יעיי"ש:
והנה תוס' בסוטה שם הביאו ירושלמי מהו שיטמא כהן לנשיאות כפים דעשה דחל"ת וקשה לי כיון דאי אמר לא בעינא ליכא למצוה בהא אין חיוב לעלות רק בקראו לעלות ואם לא הי' שם בעת שקראו אין חייב בברכת כהנים א"כ אין עשה דוחה ל"ת וכהא"ג קשה הא דמברכין אשר קדשנו לברך את עמו ישראל בקדושתו הא כיון דיכול לעקור העשה אין לברך כמש"כ הרשב"א בתשובה סי' חי' אך י"ל בכהן אחד הא אין יכול לעקור המ"ע:
עוד נ"ל לפמש"כ מהרי"א הביאו הב"י או"ח סי' ח' דכל דאפשר בלתי דחי' אף שעתה א"א ג"כ עדחל"ת דאל"כ פשיטא הא כאן בוודאי בא"א אייריא וע"ש במרה"פ שהביא ראי' דאל"כ עשה דבתולה יקח בכה"ג ידחה ל"ת דחללה לא יקחו לדעתי אין מזה ראי' דעשה זו אין מצוה חיובית דואם יקח בעולה עובר אעשה ואם קיים כבר פו"ר אין מצוה חיובית לקיים מ"ע זו דבתולה יקח: